שבוע חלף עבר לו במהירות הבזק. שבוע בו האח הקטן היה איתנו כאן. שבוע בו ניסיתי לדחוס כמה שיותר חוויות מעניינות שייתנו לו קצת מ"אווירת החיים" כאן, וגם, מראה איך נראים חיי.

לכן, התחלנו ביום שני בסיור בעיר עצמה, כולל עליה לראש מגדל בניין העירייה המפורסם של שטוקהולם, לקצת מבט על העיר. מזג האוויר אמנם לא האיר לנו פנים, וגם יש לציין בזמן שיש כל כך הרבה שיפוצים (כולל שתי הכנסיות הגדולות של שטוקהולם) אז העיר לא נראית מי יודע מה (מצד שני, אני לא זכר מתי לא שיפצו כאן חצי עיר).

בינתיים נהיה צהריים, והיינו קצת רעבים, אז לקחתי אותו לאחד מבתי הקפה החביבים עלי - בית קפה ב-Stortorget - הכיכר הגדולה של העיר העתיקה. מדובר בבית קפה ששוכן בבית עתיק (כמו רוב הבתים בכיכר), ומגיש מבחר של פאי, מרקים ועוגות אבל גולת הכותרת מבחינת אחי - שוקו חם שמוגש בקערת חרס ענקית, כשהשוקו עצמו נעשה משוקולד משובח ושילוב של שמנת וחלב. נרשמה שמחה אדירה בקרב הקיבה שלו (ובתוספת עוגת שוקולד ענקית עם גלידת וניל, נרשמה גם הרעלת סוכר קלה אצלו).

המשכנו לכוון המעגן שנמצא מול ארמון המלוכה, לסיור מימי של העיר, אבל מיוחד. הסיור הזה לא נעשה ב"ספינות תעלות" מכוסות, סטייל הספינות שיש באמסטרדם, אלא בספינת Zodiac ענקית, עם שני מנועים של 450 כ"ס כל אחד, שמגיעה ל-55 קשר (כ-100 קמ"ש). עם הדבר הזה מסתובבים מסביב לעיר, ואף יוצאים לארכיפלגו כדי לראות את האיים מסביב. היה סיור של כמעט שעתיים, מענג ביותר ומומלץ בחום לכל מי שמגיע לאיזור (אפשר להזמין את זה כאן).

ביום שלישי היה מתכונן לי שיעור טיסה, שהתבטל עקב מזג האוויר הגרוע (שוב תקרת עננים נמוכה מדי, אני מתחיל לחשוש שזה מצב די נפוץ באיזור הזה של העולם ). במקום, לקחנו (אני והמדריך) את אחי הקטן למטוס, הסברנו לו על המכשירים, על דרך פעולת המטוס וכמובן - כמה תמונות למזכרת. משם, המשכנו לקצת תרבות בדמות מוזיאון ההיסטוריה של שטוקהולם - מוזיאון שהוא אחד החביבים עלי. ראינו את "חדר הזהב" (שמשום מה הופך לפחות ופחות מעניין בכל ביקור) ולאחר מכן ביקרנו את איזור הויקינגים של המוזיאון, שהיה מעניין למדי (רק חבל שמנהלי המוזיאון לא חשבו על כך שחלק נכבד מהמבקרים לא דובר שבדית, כך שדי אידיוטי לשים טקסטים באנגלית רק על חצי, או פחות, מהמוצגים).

בערב המשכנו, כפי שכבר סיפרתי כאן, לראות את ה-DN Gala, אירוע האתלטיקה הגדול של השנה בשבדיה, שמהווה הכנה לאליפות העולם באתלטיקה שתתרחש בהלסינקי בשבוע הבא.

ביום רביעי נאלצתי לעבוד (החיים הקשים..), והאח הצטרף אלי במשרד (אחרי שסיים להנות משנת היופי שלו, בערך בצהריים). אחרי שסיימתי שם, הלכנו ביחד למעגן הקיאקים הקרוב למקום מגוריי, שם שכרנו שני קיאקים ויצאנו לחתור. במשך שעתיים חתרנו מסביב ל-Kungsholmen, סיבוב יפהפה ביותר אבל קשה במיוחד (למי שלא ממש רגיל לחתור בקיאקים באופן קבוע, בכל אופן) - סיימנו בשמונה בערב, והלכנו מיד על הבלונדה לארוחת ערב. הערב הזה הסתיים מוקדם במיוחד, שנינו היינו עייפים למדי.

יום חמישי הגיע לו עד מהרה. ביום הזה החלטתי לקחת את האח חובב השוקולד והעוגות ל-Kakslottet - טירת העוגות - עליה כבר סיפרתי כאן בעבר, שנמצאת כ-70 ק"מ משטוקהולם. מדובר בארמון שהוסב לקונדיטוריה שמגישה עוגות משובחות וסנדביצ'ים משובחים לא פחות. נרשם תענוג גדול בקרב האח, ואחרי ארוחה משביעה ביותר (שכללה סנדביץ' משובח ו-3 עוגות שונות לכל אחד מאיתנו) המשכנו ל-Gripsholm, הטירה היפהפיה שנמצאת בקרבת מקום, שם הסתבוננו קצת מסביב לטירה, ושכבנו לנוח לשנ"צ קצר בדשא המקיף את הטירה.

את היום קינחנו בסרט (Batman Begins, כבר ראיתי, אבל מה לא עושים לטובת אחים קטנים? ).

יום שישי הגיע לו עד מהרה - לא יאומן שכל השבוע טס בכזאת מהירות. את היום התחלנו במנוחה עצלה למדי עד שעות הצהריים, אז הגיע ה"פיצוי" על יום שלישי - שיעור טיסה שלי בו הצטרף האח. לשמחתו (או מזלו) השיעור הפעם היה שיעור ניווט בסיסי, כך שלא היו יותר מדי קפיצות וסיבובים, אלא טסנו בריבוע גדול במשך שעה, וקינחנו בכמה סיבובים מסביב לשטוקהולם עצמה, מה שנתן מבט אווירי משובח על העיר (דבר שגם אני לא זכיתי לעשות עד השיעור הזה). מסתבר, שאולי בכל זאת הטיסה לא היתה רגועה כפי שחשבתי (או אולי אני פשוט כבר רגיל לתנודות של מטוסים קלים), אך האח רשם בחילה קלה בסוף הטיסה, מה שמנע ממנו לצלם יותר תמונות .

משם המשכנו ל-Streetcar Fest - תערוכה גדולה שמרכזת את כל מוסכי ה"Pimp My Ride" שקיימים בשבדיה והציגו מגוון משובח של מכוניות משודרגות בטירוף. היה מעניין למדי, כולל תצוגות היכולת (כגון נסיעה על שני גלגלים, והעלאת המון עשן תוך סיבובים במקום ואפילו, איך אפשר בלי, תחרות בייבז בביקיני).

את היום סיימנו בארוחת ערב במסעדת הקרפים החביבה עלי ועל הבלונדה, שהיה מוצלח, כרגיל, ועם שירות איטי להחריד, כרגיל.

יום שבת הגיע, היום האחרון - עליו כבר סיפרתי לכם בפוסט הקודם - ביקור של שעות לא מעטות בפסטיבל ימי הביניים שהיה (לפחות מבחינתי), חוויה משובחת ביותר. סיימנו בארוחת ערב משותפת עם הוריי הבלונדה, ו.. יאללה לשבת קצת מול הטלוויזיה, ולישון.

ו.. זהו. היום בארבע וחצי בבוקר התעוררנו, לקחנו את הפקלאות (לא היו כל כך הרבה, אח מאוד חסכוני - לא רצה שנקנה דבר במשך כל השבוע..) והסעתי אותו לשדה התעופה.

היה מוצלח ביותר, רק חבל שעבר כל כך מהר.

היום הלכתי עם הבלונדה ואחי הקטן לכינוס ה"ימי ביניימי" הגדול בשבדיה.

בכל קיץ, כמעט בכל ספ"ש, יש כינוס דומה במקום כלשהו ברחבי הארץ. מה קורה שם? שוק ימי ביניימי כולל תלבושות ואביזרים. מוזיקה, אוכל, מופעים והכל - ברוח ימי הביניים (למרות שיש כאלה, כמו בפסטיבל הנוכחי, בו משתתפים גם אנשים מתקופות "מאוחרות" יותר, כמו המאות ה-15 וה-16, וכמו ימי הויקינגים.

הפסטיבל שהיינו בו, Skoklosterspelen (שמתרחש מסביב לטירת Skokols, שהיא טירה מאוחרת יחסית - מהמאה ה-16 - אבל גדולה ומרשימה כנדרש) נחשב מהגדולים שבהם, ובצדק.

מה היה שם? כפר ענקי ואותנטי לחלוטין, עם אין סוף דוכנים המציעים מכל טוב ימי ביניימי שאפשר לחשוב עליו, כולל מוכרים שלבושים לפי התקופה. ליצנים (שנראים כמו Jesters ימי ביניימים), מופעי מוזיקה בפונדקים וגם ב"רחוב" וכמובן - מלך, חצר מלכות, אבירים, ונסיכות. המופעים כללו גם קרבות אבירים, רכובים ולא רכובים, וכן שחזור קרבות מההיסטוריה השבדית.

היה פשוט תענוג, היינו שם כ-5 שעות והזמן עבר במהירות רבה. אני יודע שאני התמכרתי, ואין ספק שאחזור שוב בשנה הבאה.

והנה כמה תמונות שמעבירות קצת מאווירת האירוע (קרבות אבירים, שיחזור קרב מהמאה ה-16, חצר המלך וגם נפח ויקינגי מהכפר הויקינגי) :

מכר שלי, יעקב (קובי) קמין, הוציא ספר.

מעבר לפרגון על האתגר האדיר שהוא עמד בו בכבוד (המעבר מהרעיון לכתיבה, מהכתיבה לעריכה, מהעריכה לפרסום), במיוחד לאור העובדה שהוא כתב ספר בנושא הקרוב לליבי (מד"ב), יש לאמר שלפחות על פי הטעימה שקראתי עד עכשיו (הפרק הראשון), נראה שיש כאן פוטנציאל למשהו שאיני זוכר מתי ראיתיו לאחרונה - ספרות מד"ב מקורית, איכותית, ובעברית.

אז המון מזל טוב קובי, ואני כולי מחכה ומצפה לקבל את העותק של הספר כאן בשבדיה, כדי שאוכל לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו.

ועכשיו - למה Writers Block? כי ההישג של קובי מזכיר לי שוב, בפעם המיליון, כמה פעמים אני ניסיתי לעשות זאת. לא, לא הגעתי מעולם לשלב בו שלחתי כתבי יד לעורכים תוך כסיסת ציפורניים. אפילו לא הגעתי לכתב יד שלם. אבל יש אצלי ב"ארכיון" לא מעט חצאי סיפורים, רעיונות, נקודות, ניירות ופסקאות, רובם ככולן של סיפורים קצרים (או ארוכים).

לרעיונות תמיד היה לי קל להגיע. להתחיל לכתוב זה גם חתיכת עוגה, אבל אני תמיד "מצליח" להתקע באמצע, בין אם זה אחרי פסקה, עמוד, פרק או חצי ספר - מעולם לא הצלחתי לעבור את "המחסום" שיאפשר לי להגיע לחוף המבטחים (אם נשאל איזה דימוי מ"הזאהיר" של פאולו קואלו), שיאפשר לי לגלות את האי במלואו ולכתוב עליו כמו שצריך (עדיין "הזאהיר" - ספר משובח למדי, מומלץ למי שעוד לא קרא).

אז שוב - המון המון מזל טוב לקובי, בתקווה שזה הראשון מני רבים. ואולי, מי יודע, יום אחד, אולי גם אני אצליח להגיע אל קו הסיום (או ההתחלה) הזה.

אחי הוא חובב ספורט לא קטן, מלבד היותו כדורגלן (כן, כן, אין לי מושג מאיפה הוא קיבל את זה, הוא היחיד במשפחתנו) שנראה כאילו הוא אף בדרכו להיות שחקן מקצועי (וגאווה משפחתית - זה לא מפריע לו ללמוד במקביל באחד מבתי הספר הטובים בארץ, ולעשות 5 יחידות מתמטיקה, אנגלית, ביולוגיה וכימיה).

בכל מקרה, התברר לי שהגאלה השנתית בשטוקהולם - אירוע האתלטיקה הגדול ביותר כאן (מלבד אם מתקיימת כאן איזו אליפות אירופה או עולם), קורה בדיוק בזמן שהוא כאן.

השגנו כרטיסים, ושלשום בערב הלכנו לאיצטדיון האולימפי של שטוקהולם (שנמצא בלב העיר, ומראה עד כמה דברים השתנו מאז 1912, אז אירחה שבדיה את האולימפיאדה - היום האיצטדיון הזה היה נחשב בגודל בינוני מינוס, וגם זה במקרה הטוב).

אחרי כמה טקסים משמימים התחילו התחרויות, והיה ממש מוצלח. לא רק שישבנו במקומות מעולים עם תצפית על כל שטח הפעילות, אלא שגם לא מעט "קליברים" בתחום, כולל הרבה אלופי עולם ואלופים אולימפיים, באו להתחרות (כהכנה, אני מניח, לאליפות העולם באתלטיקה שמתרחשת בעוד כשבוע וחצי בהלסינקי).

בכל מקרה, 4 שעות משובחות ביותר עברו - לא נשברו אף שיאי עולם (למרות שאלנה איסינבייאבה, אלופת העולם בקפיצה במוט שכבר שברה את שיא העולם 17 פעמים רצוף, ניסתה לשבור את שיאה שוב ולעבור 5.01 מטרים, אך נכשלה) אבל היה מאוד תחרותי ומאוד מעניין.

והנה כמה תמונות, בשביל הכיף :