כינוי:
Ford Prefect בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
הרהורים ותהיות
אנחנו אף פעם לא ממש מרוצים ממה שיש לנו, נכון?
תמיד אנחנו מחפשים את השיפור, את השידרוג, את ה"שלב הבא" - זה שייתן לנו יותר ממה שיש עכשיו - יותר כסף, או יותר סיפוק, או יותר אתגר, או יותר שלווה, או יותר ריגוש, או יותר משהו, כל עוד זה יהיה יותר (והיותר יכול כמובן להיות גם פחות - פחות לחץ, פחות מתח, פחות סיכון וכו' וכו').
אני יכול לזכור את עצמי, לפני מספר שנים. באותה התקופה עבדתי כיועץ (Consultant בלשון עם עבדי ההיי טק) - נסעתי הרבה ולמקומות שונים, הרווחתי כמות כסף שאפשר רק לחלום עליה כעובד שכיר, חייתי חיים מלאי חוויות והנאות כאלה ואחרות ו.. לא הייתי מאושר.
פסגת שאיפותיי, רצונותיי ומאווי היו, ואת זה אני זוכר בבירור, כאילו זה היה אתמול - לעבור לשבדיה, למצוא כאן עבודה טובה, ולהיות עם הבלונדה.
זה לא היה פשוט, זה לא היה קל, זה לקח הרבה שינויים, אתגרים, קשיים אובייקטיביים וסובייקטיביים וכמובן - הרבה הרבה כוח רצון ואהבה אבל, בסופו של דבר הגענו לאן שאנחנו היום - אני גר בשבדיה, עם הבלונדה, אותה אני עומד לשאת עוד כשישה וחצי חודשים, ויש לי עבודה שהיא מוצלחת וטובה בכל קנה מידה אפשרי.
אבל, אני רוצה יותר.
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שכשאתמול, פנה אלי מעסיקי לשעבר, והציע לי לנסוע ולבלות חודשיים בבייג'ינג כיועץ לפרוייקט שמפותח שם, תוך קבלת משכורת שתשאיר לי נטו גדול בערך פי שלוש ממה שאני מרוויח היום, הרעיון ממש קסם לי.
פתאום הרגשתי, שהחיים ה"שגרתיים" הללו, השגרה הזאת בא אני חי כבר קרוב לשנה וחצי לא משתווה לכמות הריגושים שיש בעבודה מהסוג שאני יכול לחזור אליו - נסיעות של כמה שבועות או חודשים, פעם בכמה זמן, למקומות מעניינים. לפגוש אנשים חדשים ומרתקים, פרוייקטים שונים ומשונים שמאתגרים כל פעם מחדש וכמובן - רווח כספי ניכר.
הבלונדה די התלהבה מהסיפור כשסיפרתי לה על כל אתמול בערב. כשאמרתי לה שאני לא ממש רוצה להפרד ממנה לחודשיים כדי ללכת ולשבת בסין, היא כבר התחילה לתכנן איך היא תוכל לקחת כמה שבועות חופש פה וכמה שבועות חופש שם כדי לבלות כמה שיותר זמן איתי (ובבייג'ינג! היא אמרה בהתלהבות עם חיוך גדול מרוח על פרצופה).
"ומה עם העבודה?" שאלתי אותה, "הרי את לא מצפה שאני אעזוב מקום עבודה טוב וקבוע בשביל חודשיים ייעוץ, נכון?"
"לא תוכל אולי לקחת חל"ת"", היא שאלה.
"באמת נראה לך שחברה מיושבת בדעתה תסכים לשחרר את אחד מעובדיה הבכירים לחודשיים תמימים, בהתראה של חודש פלוס? אין מצב. אם אני רוצה לנסוע, זה יהיה כרוך בהתפטרות. שלא לדבר על הבעיות שזה יוצר לנו, לדוגמא, עם העובדה שאנו צריכים להגיע לארץ כדי להמשיך ולתכנן את מסיבת החתונה."
הבלונדה היתה די זעופה מהעניין - מאוד קסם לה הרעיון של לבלות כמה חודשים בסין הקסומה, עם תקציב מחייה נדיב ביותר ומלון חמישה כוכבים. במיוחד כשמשווים זאת לאלטרנטיבה - בילוי של חודשיים בשיא החורף השבדי החשוך, הקר והלא ממש מסביר פנים, תוך עבודה אינטנסיבית במחלקת כירורגיה.
וכאן נכנסת התהייה שלי - אני בהחלט יכול לראות למה זה כל כך קוסם לי, אבל מפריע לי שאני לא יכול פשוט להיות שלם עם מה שהשגתי עד כה, שזה לכל הדעות הרבה, ולהיות "שמח בחלקי."
אני רוצה להתקדם, כמובן, ואני הולך להתקדם ולהתפתח, אבל למה אני לא יכול להיות שלם עם הדרך בה אני נמצא עכשיו, ומספיק ריגוש פוטנציאלי אחד קטן כמו שזה שהציעו לי אתמול כדי להרגיש כאילו נטרפים לי כל הקלפים? ששוב איני בטוח במה אני רוצה ולאן אני מנסה להגיע?
(הבהרה - הדילמה נוגעת למישור המקצועי נטו, אין לי שום דילמה ביחס למערכת יחסי עם הבלונדה או אף עם מגוריי בשבדיה כ"בסיס הקבע" שלי).
| |
אם זה לא היה כל כך עצוב..
אז אולי זה היה מצחיק.
מישהו כאן יודע מה פירוש ראשי התיבות הולנת"ע?
לא? לא חשבתי.
קבלו :
הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים שעל יד המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
לא, אין לי מושג למה לא קוראים לזה הולנתעשעיהמהאלתו"ב.
ולא, זו לא בדיחה, אתם יכולים לראות את זה כאן (בהקשר חיובי דווקא - סוף סוף אישרו, שוב, בוועדה מספר 364, את הקו האדום של "הרכבת הקלה" בתל אביב, מה שאומר שאולי אכן תהיה רכבת כאילו תחתית במטרופולין הזה לפני שנת 3694).
| |
לכל בלוג יש שם
טוב, יריב ביקש כל כך יפה, אז איך אפשר לסרב?
למה "חיי עם הבלונדה בצפון הרחוק"? טוב, אני לא באמת צריך להסביר את זה, נכון? הבלונדה, ארוסתי, אשתי לעתיד, אותה הכרתי לפני שבע וחצי שנים, היא הכוכבת הבלתי מעורערת של הבלוג הזה (שאמנם מתאר את חיי, אבל מכיוון שאני כאן בגללה, אז הם בעצם סובבים בעיקר סביבה, לא? ;-) ).
צפון הרחוק - ובכן, שבדיה בהחלט נמצאת, בכל קנה מידה אפשרי, בצפון. אמנם אפשר להגיע עוד יותר צפונה (די הרבה אפילו, יש עוד 1500 ק"מ של שבדיה מצפון לשטוקהולם, עיר מגוריי, ומעל זה יש עוד כמה מאות קילומטרים עד לקוטב הצפוני), אבל עדיין, ביחס לכל קנה מידה ישראלי, שבדיה בהחלט נמצאת בצפון הרחוק.
למה "פורד פרקפט"? מאז ומתמיד הייתי חובב גדול של פנטזיה ומד"ב. אחד הספרים הראשונים שקראתי במד"ב ה"קלאסי", ושאני זוכר אותו כספר הראשון שבאמת השפיע עלי מהרבה בחינות, היה מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (וכמובן, ארבעת המשכיו, למרות שמבחינתי רק שלושת הראשונים באמת מוצלחים).
הציניות, השנינות, הביקורת החברתית והעולם המטורף עד הביזארי כל כך קסם לי ולימד אותי כה הרבה, שתמיד ראיתי בספר הזה את "כרטיס הכניסה" שלי לעולם ה"אמיתי".
מתוך הספר - דמותו של פורד היתה האהודה עלי ביותר - דווקא בגלל שהוא דמות משנית, ועם זאת כה חשובה למהלך הסיפור. הוא מהווה את "האמצע", החיבור בין כל הדמויות. הוא אינו פרנואידי וחסר אונים כארתור דנט, ועם זאת לא מטורף לחלוטין כזאפוד. הוא הדבק שמחזיק את הדמויות בסיפור ביחד, ומהווה את קול השפיות (היחסית) בסיפור. ככזה, תמיד התחברתי אליו יותר מאשר אל כל דמות אחרת ביקום של "המדריך".
| |
ככה מכינים ריבה מתותי בר - פוסט תמונות
כמו שסיפרתי לכם, אספנו כ-15 ק"ג של תותים ביער ביום שבת האחרון (מישהו רמז לי, דרך אגב, של-Lingon קוראים אדמומיות, או משהו בסגנון?).
היום בערב, התאספנו אני, הבלונדה, א' (אחותה של הבלונדה) ואמה של הבלונדה, למשימה - הכנת ריבה מכל הקילוגרמים הללו.
להזכירכם, קודם כל אספנו, אני הבלונדה, א' (האחות) ו-מ' (החבר של האחות) תותים ביער :
וככה זה נראה לאחר האיסוף :
את כל התותים יש למיין, מעיפים את כל הרקובים, הלא בשלים וכל מה שהוא לא תותי Lingon.
וזו התוצאה (עם עוד שלושה דליים כאלה):
והנה מלאי הצנצנות מוכן ומזומן למשימה.
את התותים שמים בסירים גדולים עם מים וסוכר ומתחילים לבשל..
ומבשלים...
ומבשלים...
עד שלבסוף, אחרי כמה שעות עבודה, מקבלים את התוצאה הסופית :
אודטה - IN YOUR FACE
| |
לדף הבא
דפים:
|