בכתבה שמתפרסמת היום ב-AftonBladet, נחשף כי ארגון איסלאמי קיצוני מאיים באתר האינטרנט שלהם לבצע פיגועי התאבדות בשבדיה בתגובה לפרסום מאמר על ידי שבדי בשם רונר סוגארד, שטען כי מוחמד היה פדופיל, וטוען שהם יעשו כאן כמו שעשו לרכבות בספרד.

מה שבאמת מפחיד אותי זה לא האיומים, אלא הידיעה הכמעט ודאית שגם אם זה יקרה כאן, השבדים לא יעשו כלום כדי להלחם באיום, אלא יאשימו את עצמם (כמו שעשו הספרדים).

ב-30 באפריל בכל שנה, נחגג בשבדיה חג בשם Valborg, שנחגג מאז המאה ה-17 כחג סיום החורף הרשמי ותחילת הקיץ.

אז מה עושים? זאת פחות או יותר הגרסא המאורגנת של ל"ג בעומר - כבר מהחורף אוספים בנקודות אסטרטגיות ומוסדרות מראש עצים (בעיקר ענפים מתים וכו', כאן לא גונבים קרשים לאתרי בנייה ועגלות סופר בשביל לסחוב אותם) - את עיקר העבודה עושים דווקא, בעיקר בערים הגדולות, לא בני נוער אלא עובדי עירייה.

ב-Valborg עצמו, תמצאו במשך כל היום אנשים ברחובות ובפארקים - שותים, אוכלים, שמחים וצוחקים. זהו גם יום על שלל תחרויות טפשיות (לדוגמא, תחרות בניית גשרים צפים וריצה עליהם) עד שמגיע הערב ובערב - עם קהל רב ותחת פיקוח מכבי האש (בכל זאת, מדינה מסודרת) - מדליקים את המדורות, שרים שירי Valborg וכמובן - שותים אלכוהול.

בשנה שעברה הייתי באוגנדה בזמן Valborg, ושנה לפני זה עוד לא עברתי לכאן, כך שלמעשה זאת תהיה הפעם הראשונה בה אחגוג את החג.

דיווחים (ותמונות, אני מקווה), יבואו הלילה.

אתמול התבכיינתי כאן לידיד במסנג'ר - על כמה שאין לי זמן לכלום - בין העבודה במשרה מלאה, לחדר כושר, לקורס הפסיכולוגיה שאני לוקח באו"פ (בשביל ההשכלה הכללית, תמיד אהבתי ללמוד דברים חדשים) ועכשיו גם קורס התיאוריה לרשיון הטיס - אני מרגיש שחצי שנה הקרובה לא יהיה לי זמן לנשום, וכמה זה יהיה נחמד לגור על איזה אי קריבי, לשתות קוקטיילים קרים מספל עשוי קליפת קוקוס ולא לעשות כלום.

ואז, הוא הסביר לי שיש לי "ilander problem" (או בתרגום חלקי : בעיות ilander).

כששאלתי לפשר המינוח (בכל זאת, השבדית שלי טובה אבל רחוקה ממושלמת ואוצר המילים שלי יחסית קטן מאוד), הוא הסביר שבכל פעם שמישהו מערבי מתלונן על חייו (וכמערבי הוא ב-ilander,  כקיצור של industriellska lander - המדינות המתועשות) - הוא מתלונן שלחוץ לו, שאין לו זמן, שהוא עייף, שהוא משועמם, וכו'.

כשמישהו מה- ulander (כקיצור של utvecklingslander - מדינות מתפתחות או underutvecklingslander - המדינות ה"תת מתפתחות", או אם מורידים את הפוליטיקלי קורקט - "עולם שלישי") מתלונן - הוא מתלונן על זה שלמשפחה שלו אין מה לאכול, שהם לא שתו כבר שבוע, שכל הכפר שלו מת מהדבר או שהוא היה צריך לצעוד היום 100 ק"מ במדבר כדי להגיע לרכב חלוקת המזון של האו"ם.

וזה, באיזושהי צורה, נותן פרספקטיבה קצת אחרת על הצרות "שלנו".

כרגע הגעתי הביתה, עדיין לא מאמין למה שקרה עכשיו.

הייתי על הרכבת, בדרך הביתה. ישבתי בקרון הראשון, שלושה ספסלים מאחורי הדלת הראשונה.

יושב עם הנגן MP3 ומקשיב למוזיקה, מסתכל על הזוג שעומד ליד הדלת של הקרון מולי, מתנשקים, מחייכים. עומדים עם עגלת תינוק ומתנות ארוזות, היא נראית בהריון.

מסתכל מסביב - אנשים מדברים בטלפון, אחד עם השני, קוראים עיתון, תמונה נורמלית של רכבת לילה בשטוקהולם.

פתאום, רעש של פיצוץ אדיר - ואני רואה את הבחור המתנשק עף על הרצפה במטר של זכוכיות.

לא לקח הרבה כדי להבין מה קרה - מישהו זרק על הרכבת לא אבן, אלא בלוק - כנראה שניסו לפגוע בנהגת ופספסו, והבלוק נכנס דרך החלון של הדלת הראשונה אחרי תא הנהג - ופגע בראשו של הבחור.

הבחור שכב שם, בין הזכויות, מדמם בצורה רצינית, חברתו, עם חתכים מהזכוכיות בפרצוף בהלם לידו. זכוכיות מכסות על העגלה.

כולם בקרון בהלם, כמה נגשים אליו, מנסים לעזור, לעצור את הדימום. כמה אחרים מתקשרים כבר למוקד החירום ומספרים מה קרה

הרכבת נכנסת לתחנה ואני יוצא יחד עם עוד כמה אנשים כדי להגיד לנהגת הרכבת מה קרה.גאונים שכמותם, מרימים את האבן ומביאים לנהגת - והנה הולך הסיכוי למצוא טביעות אצבעות.

היא יוצאת, רואה את החור בחלון, את הבחור שוכב ומדמם. רצה לתא הנהג, מודיעה בקשר.

יש כבר סירנות ברקע, לשוטרים ולפאראמדיקים עוד לוקח כמה זמן להגיע פנימה עד לרציף.

מודיעים שהרכבת לא תמשיך. כולם יורדים מהרכבת והנהגת נועלת אותה, בינתיים מנסים לעזור לבחור, שהוציאו מהרכבת, ולבחורה שאיתו.

וזה לא היה באיזה פרבר מהגרים שכוח אל, זה קרב בלב שטוקהולם.

פשוט לא יאומן.