א' הוא חבר טוב.

הכרנו לפני כ-5 שנים, בזמן שעבדתי בדרום אפריקה. הוא נשלח מטעם החברה שבה עבדתי לכמה חודשי "הכנה" בדרום אפריקה, ואז לעבור לסניף החברה האמריקאי ולעזור בהקמתו.

מאז יצא לנו להפגש על ארבע יבשות שונות, יותר ממה שיצא לי עם כל אדם אחר (כולל הבלונדה), כשהאחרונה בתור היא לונדון (הבלונדה ואני היינו בלונדון ופגשנו אותו בראש השנה האזרחית האחרון, ועכשיו הוא בא "להחזיר ביקור").

למרות שעברו חודשים (חמישה, פלוס מינוס) מאז שנפגשנו, החיבור היה מיידי. אני מניח שזו חברות מהסוג שלא ממש צריך את הקשר היום יומי כדי להחזיק - שנינו יודעים שהשני יהיה שם גם אם לא נדבר כמה שבועות, או לא נפגש כמה חודשים.

הוא ישן אצלנו בבית (הקליינט הראשון לספה הגדולה שקנינו לפני כמעט שנה, ועל פי עדותו - זה נוח מאוד), והעברתי את הספ"ש בניסיון להעביר לו קצת את החיים בשטוקהולם כפי שאני מכיר אותם, וכמו כן להשלים קצת פערים כי בכל זאת, לדבר ב-MSN זה לא בדיוק דומה ללשבת מול בן אדם.

אז היינו בכמה פאבים (כולל ה-Ice Bar המפורסם, תמונה מצורפת למטה), אכלנו בכמה מסעדות מהחביבות עלי (מסעדת הקרפים בדרום העיר, מסעדת המוזיאון האתנוגרפי וכו'), הסתובבנו בעיר, ראינו מקומות. על ה-VASA (הספינה שסיפרתי לכם עליה כאן) ויתרתי והוא הלך לבד - נכון שהמוזיאון הזה מאוד מעניין, אבל יש גבול לכמה פעמים בשנה אפשר ללכת אליו.

היה קצר אבל ממש נחמש. מאוד שמחתי שהוא היה כאן, ועושה לי קצת עצוב המחשבה שיש סיכוי לא רע שהפעם הבאה שנפגש תהיה רק ב-2006. אבל.. נראה, שנינו מסתובבים מספיק כדי שאולי נפגש באיזה חור אחר בעולם, בלי שבכלל נתכנן את זה.

ועכשיו, קצת תמונות (חלקן אני צילמתי במצלמה שלו, חלקן הוא נתן את אישורו הנדיב לשים כאן) :

שומרת בארמון המלכותי בשטוקהולם - לו כל החיילים היו נראים ככה, אני חושב שהסכסוך עם הפלסטינאים היה מסתיים הרבה יותר מהר

בדיוק בספ"ש שהוא הגיע, הגיעו קטמרנים  ע נ ק י י ם  לשטוקהולם, כחלק מתחרות כלל אירופאית.

היה מרשים.

נסענו ל-Taxinge, הידועה גם כ-Kakslottet - טירת העוגות. ארמון שהוסב לקונדיטוריה. וכן, זה טעים כמו שזה נשמע. כאן רואים את הנוף הנשקף מגן הארמון.

וזהו החלק האחורי של הארמון

ואז נסענו לבקר את הטירה האהובה עלי בשבדיה - Gripsholm שב-Mariefred, מרחק של כ-60 ק"מ משטוקהולם. אחת הטירות היפהפיות ביותר שיצא לי לראות (וגם מעניינת מאוד מבפנים, לאלו שיגיעו פעם לאיזור)

וזוהי Mariefred, העיירה שלידה נמצאת הטירה

בליל שבת, אחרי ההשתתפות במסיבת יום ההולדת של החבר של עדי, יצאנו ל-Ice Bar המפורסם, שהוא בעצם שלוחה של ה-Ice Hotel מלפלנד.  בתמונה הזאת רואים את הברמנית בפעולה (וכן, הכל בתמונה, חוץ מהתקרה, עשוי קרח. כן, כולל הכוסות)

והנה מכינים לנו קוקטייל (כולם כאן על בסיס וודקה אבסולוט, מן הסתם)

והנה שני הקליינטים המאושרים (א' משמאל)

תם ונשלם, עד לפעם הבאה.

אני אשלח אותו לקרוא את הכתבה הזאת

(ורק כדי להסדיר את העניין אחת ולתמיד - האגדה האורבנית על כך שבסקנדינביה אחוז המתאבדים הוא מהגבוהים בעולם זה בולשיט, האחוז ממוצע לחלוטין ביחס לשאר אירופה. לגבי אחוז הדכאונות - הוא יחסית גבוה, אבל כמו שאתם רואים, מסתבר שעוד יש לאן לשאוף)

מילא שהם עסוקים בלטבוח שם אנשים בעשרות ומאות אלפים.

מילא שהם מרעיבים את האוכלוסיה שם.

מילא שהעולם אפילו לא משתין עליהם בקשת.

אבל עכשיו לעשות גם את זה?

(ועל זה נאמר - על ראש הגנב בוער הכובע)

ולאן עכשיו הוא ייסע בדיוק לחופשת הקיץ שלו? הרי דרפור זה זה הכי "אין" בקהילת ה"אירגונים למען מצפון שקט ואגו מוגדל"  ואצ'ה באינדונזיה זה כבר פאסה (שמעלה שאלה מעניינת - הצלב האדום הודיע שיש לו 80 מיליון דולר אקסטרא בקרן הסיוע לנפגעי הצונאמי. מה הולכים לעשות עם הכסך הזה? your guess is as good as mine).

הספ"ש עם א', החבר מלונדון, עבר בהנאה רבה, אבל על כך בפוסט אחר.

בינתיים, א' חוזר היום ללונדון, ואני צריך לנסוע למינכן מטעמי עבודה עד שבת.

לכן, רוב הסיכויים שעד אז לא ממש ייתעדכן לי הבלוג.

מצד שני, זה ייתן לי הרבה רעיונות לפוסטים חדשים ומעניינים.

אז.. שיהיה שבוע מוצלח לכולם, נתראה בסיבוב (או, בספ"ש הקרוב)