לא האמנתי שהבלוג שלי עוד קיים,
אז עבר כ"כ הרבה זמן מאז שכתבתי פה ואני מפחדת
תמיד לחזור לחפש ולמצוא שאין פה כבר כלום...
כל החיים הצעירים שלי כתובים פה !
אז עברתי כ"כ הרבה מאז... אני וברק נפרדנו ב27/07 הוא
שלח לי אסמאס מוזר "תחזרי אלי שאת קמה" וממש הופתעתי בשישי בבוקר.
התקשרתי וחשבתי שזו תהיה עוד שיחה כמו כולן, שאלתי מה
כ"כ דחוף והוא אמר שצריכים לדבר.. כמה נדוש.
הוא אמר שזו צריכה להיות שיחה של פנים אל פנים (אז למה לא
פאקינג באת, פחדן..) התחלתי להילחץ, הלב פעם בחוזקה ואני אומרת לו "זה טוב או
רע?" והוא אומר לי "רע" אז אמרתי "אז אתה חייב לספר לי
עכשיו!!" והוא אמר שזה שיחה לארבע עיניים... וככה מתח אותי כמה דקות עד שהוא
הבין שאי אפשר לחכות עם זה ליום שלישי (שבו היינו אמורים להפגש..) הוא ניסה להגיד
בעדינות שהוא מעדיף להישאר ידידים (כמו מה שכולם אומרים), וכשהתחלתי להבין לאן
השחיה הולכת... כי אני חשבתי שהוא בגד בי או משהו כזה.. אבל לא.. (לפחות עד כמה
שאני יודעת), בכיתי קצת.. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה? אם הוא לא אוהב אותי
יותר? וזה לא זה.. הוא אמר שיותר מידי שגרתי לו ושאין בנינו את התשוקה שהיתה
(לדעתי מעולם לא היתה תשוקה ממש.. לפחות לא כמו שהיתה לי עם אחרים - בזה הוא צדק)
ובהתחלה חשבתי בצורה מעוותת שאם אנחנו נחשוב עד שלישי מה כל אחד רוצה אולי הוא
יבין שזה סתם טעות אז הצעתי שזה מה שנעשה כי הוא היה מאד מבולבל.. אבל אז הבנתי
שכמה שלא יהיה מבולבל אם הוא החליט להגיד את המשפט הנוראי הזה.. "בואי נהיה
ידידים" הוא בעצם ויתר עלי.. ואם הוא ויתר עלי הוא לא שווה מאמץ.. גם בחיים
אני לא אוכל להיות בטוחה שהוא לא יוותר שוב.
התקשרתי וככה בקרירות אמרתי לו "תקשיב, חשבתי על זה
שוב- שום דבר לא שווה את הכבוד העצמי שלי, אני לא מוכנה להפסקות.. ואם אתה תרצה
אותי בחזרה תצטרך להתאמץ מאד" אח"כ הוא התחרט עד נשמתו ובערב דיברנו
והוא אמד שהוא חוזר בו מהחרטה.. אבל אני יודעת טוב מאד שאחת כמוני קשה להשיג ככה
שהוא כל החיים שלו יתהה עם מה שהוא עשה זה הצעד הנכון.
ובאמת שכבר לא איכפת לי אם הוא מתחרט או לא, או אם הוא
יתחרט.. הוא העלה תמונות שלו עם מישהי שלדעתי נרקם ביניהם משהו עוד שהיינו ביחד
(הוא איך שהוא קשורה למשפחה שלו - חברה של המשפחה או משהו..) וזה הפריע לי להמשיך
להקדם כשראיתי את זה בפייסבוק אז פשוט מחקתי אותו.
אני יכולה להגיד שהיתי כלואה, לא שמתי לב בכלל שמשהו עובר
עליו, למרות שהוא אמר בשבוע האחרון לקשר "אנחנו חייבים להפגש" בכל שיחה
והמון פעמים, ואפילו שלא נפגשנו כמעט שבועיים... ובכלל לא היה בי שמץ של געגוע..
ואפילו שלא היינו שוכבים כמעט.. וזה היה מאד שגרתי.. כי אם את רואה אותו פעם
בשבועיים/שבוע ואת בידיוק במחזור / לא בא לך בצהריים/ אף פעם לא חשבת שהוא מושך
כ"כ (כי הוא נמוך - בגובה שלי, פחות שאפתן ממני, פחות כרזמתי ממני, פחות
מצליח ותמיד שקלנו (מסה) אותו הדבר..תמיד לא הרגשתי שהוא מספיק גבר בשבילי)
ועדיין היתה לו נשמה טובה והוא תמיד פינק אותי עד הסוף
והתייחס אלי כאל המלכה שלו.. אבל תמיד היה חסר משהו - הוא צודק, גם אם חסר משהו
כ"כ מרכזי אז הוא צודק אין סיבה להמשיך מעבר ל 3 שנים עדיף לחתוך עכשיו..
הוא היה הרבה יותר בתוך הקשר ממני.
לפחות בסופו, הוא זה שתכנן את כל הדברים, והציע ללכת
למקומות, ודחף כדי שנפגש.
משהו בי תמיד אמר לי שאני יודעת שאנחנו לא מספיק מיניים אחד
עם השני אבל תמיד העדפתי להתעלם וחשבתי לעצמי - אולי יום אחד הוא יפרד ממני , כי
לי לא היה לב לשבור לו את הלב, כמעט לאורך כל הדרך הוא היה כ"כ מאוהב בי
וכ"כ תלוי, שאם הייתי עושה לו את זה הייתי שוברת אותו.
וגם נהנתי מהחזורים שלו, אבל היום אני מבינה שזה היה לא תקין
כ"כ וגם לא בריא.
הייתי האהבה הראשונה שלו.
מאז אני משקיעה הרבה יותר בעצמי, כ"כ הרבה יותר, כי
הייתי "נשואה" אני קוראת לזה, המצב שבו את כבר אדישה לעולם,
את מונעת מעצמך כל דבר שהוא לא שגרתי כדי לא לגרום קנאה לבן זוג.
וגם כמו שאמרתי הייתי מאד מרוכזת בעבודה ובשגרת חיים שבכלל
לא הייתי בתוך הקשר.
והיום אני יודעת הרבה יותר לאן החיים שלי הולכים ואני
עושה כ"כ הרבה יותר דברים מהנים, וסוף סוף יש לי ידידים אחרי שנים שדחיתי
אותם.
אפשר להגיד שאני בזוגיות מגיל 16, 4 וחצי שנים.
וזה כבר הרבה יחסית לעובדה שאני בת 21.
אז ממשיכים לחיות... כי ככה זה.
אגב השנה סבתא וסבא נפטרו, סבתא חלתה מאד בשחמת והמצב
שלה התדרדר זו היתה תקופה קשה מאד.. ואחרי 3 חודשים גם סבא נפטר מדום
לב כניראה זה גם קשור לזה שהוא היה אבוד בלי סבתא.
אני מתגעגעת וגם הייתי חולמת עליהם הרבה בהתחלה.
ואנחנו כבר שנתיים גרים בדירה החדשה. וגם הדר ועומר התחתנו..
אני מתה לאחיינים!!!
אז המסקנה שתמיד מובילה אותי בחיים - אופטימיות, שום
דבר לא יהרוס אותי אלא רק יכשל אותי.
ובנימה אופטימית זו אני הולכת לטרוף את העולם הזה ולהיות
רווקה לפחות לתקופה של חצי שנה (הבטחתי לעצמי, למרות שכבר יש לי מספיק הצעות
ומחזרים ;).
אני > זאת שהולכת לאכול דג של שישי של אמא > דנה בננה
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
