נורא בא לי לכתוב על הפיקניק המדהים שהיה היום,
אבל בא לי לספר לכם קודם על כל מה שהתרחש בימים האחרונים;
-
אז,בימים האחרונים ארגנתי את הפיקניק הזה.
כן,כן.
במקום לחפש עבודה,או להפגש עם חברים זה מה שעשיתי.
ברביעי נסעתי עם אבא ואימא לתע"ש בתכנון לקנות נעלים,צבע לשיער של אימא [או משהו] ולהחליף את נעלי הנייק [איייייייייייייייייייייייייייכ!] שנרכשו בביתן הפרטי של הנייק ב-50%.
כמובן שאימא בחרה דגם זול יותר מה שהקשה עלינו לחזור הביתה.
המוכר בחנות אמר שאקנה [אנוכי] זוג נעלים לעצמי אך אני מתוקף שנאתי העזה לנייק שמעסיקים ילדים בגילאי 6-8 בתנאים מחפירים [ואל תבלבלו לי במוח שזה לא רק נייק,אני יודעת מי בדיוק מי מתעלל ואיך].
אז קודם כל הפאקצות הקטנות שמוכרות שם והמוכר עצמו,התלהבו מעצם העקרונות שלי.אחרי זה קיבלנו זיכוי שהיה תקף עד ליום שישי האחרון,אז אבא רצה לקבל כסף ואז המוכר עשה לנו חיים קשים כשהוא טען שהוא צריך שמישהו ישלם במזומן וכאלה.
אז בזבזנו חצי יום.
בחמישי נסענו לים והיה כיף ברמות,כי לא היו גלים גבוהים מדי.
אתמול עשינו טלפונים לחברים הקרובים ולמשפוחה,והיום היה הפיקניק.
-
אז עשינו מלא קניות והשקענו ת'נשמה,אבל בכ"ז משהו הכאיב לי.
הכאיב לי כלכך שאבא זלזל בזה רק כי אחרי שארגנו הכל [ואני אומרת הכל בהדגשה],
הוא רק היה צריך להוציא מהארון את השולחן עם הכיסאות.רק את זה.
והוא צעק שאנחנו מבלגנים והורסים לו ת'מטבח ועוד בשביל מה?לחגוג לו יומולדת.
כלכך התאכזבתי מעצמי,
לא על שיזמתי את האירוע,על שלראשונה הייתי אגואיסטית מספיק כדי להכין את כל האוכל הזה שבמילא כולם שונאים כי הרי לבשל אני לא יודעת [ואל תבלבלו לי שוב במוח על זה שזה לא נכון].
תמיד מה שנזרק מהמקרר זה האוכל שלי.תמיד.
בכל אופן,בפארק קיבלתי חיזוקים חיוביים מכולם,
אפילו אבא נהנה [למרות שסחבנו סתם את השולחן],
וזהו.
מקווה להשתנות בימים הקרובים,
אני:(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*דנידין*