היום התחיל בעייפות רבה, מה שגרם לי לא לקום מהמיטה, כרגיל, ולרוץ כמו מטורפת לבית הספר, כרגיל.

למה? כי החלטתי שזה יהיה נחמד להתחיל לראות את כל הסרטים שאמא ואחי הורידו

ובלי הגזמה- יש כאן יותר מ-200

אז בתחילת הערב אתמול ראיתי "פסיכו"..נחמד, סרט אימה משנות ה-60 , אי אפשר לצפות להרבה

ובערך ב-12 וחצי בלילה התחלתי לראות את "קיל ביל 2", שקיבל תפנית עצבנית באמצע.

הרשיתי לעצמי להיות ערה עד מאוחר יחסית כי היתה לי מתכונת ראשונה מבין 3 (נראה לי) באנגלית שהתחילה ב-11:25.

כמובן שאיחרתי..

אבל היה באמת קל. מהמבחנים הכיפיים האלה.

כשהגעתי הביתה אמא החליטה שיהיה נחמד אם נצא לאיזשהו קניון ונקנה לי משהו..

איזו חמודה, בזמן האחרון המצב שלנו השתפר בגלל שהסברתי לה שרע לי לבד בבית מאז שכולם עזבו להם.

אז באמת קנינו לי כמה דברים, והייתי מופתעת כי בדרך כלל שהולכים לקנות לי משהו חוזרים בידיים ריקות.

אחרי זה הלכנו לבקר את ספתא במקום ההוא, בלי תכנון או משהו..פשוט הרופאה התקשרה ואמרה שהיא רוצה לדבר עם אמא.

ישבנו קצת, הלכנו איתה קצת.. לפי מה שהבנתי מצבה היה יותר טוב מאתמול, שאז היא לא הגיבה לאף אחד. ואז נתנו לה לצייר.. נתנו לה גואש, מכחול ובקבוק גדול מפלסטיק לבן, הדגימו לה בערך מה לעשות והיא המשיכה...

כל כך היה לי עצוב לראות כזו הדרדרות של אישה שהיתה כל כך חזקה פעם

אחרי שנרגעתי קצת ישבתי לידה ועזרתי לה..

בארוחת ערב שלהם, האחות ההיא הסבירה לנו שבדרך כלל היא לא אוכלת לבד, צריך להאכיל אותה בביס הראשון ואז היא מבינה.

כשסיימנו שם אמא הורידה אותי בהדסה עין-כרם.. לבקר את חן. שברה את היד ביום ראשון שעבר באימון. ישבנו שם, מעיין ורותם הגיעו לפניי ואמא של חן ישבה איתנו גם.

סתם דיברנו על מה קרה עם ספתא שלי וככה וככה והתחלתי להרגיש רע, עצב נוראי. אז הלכתי רגע לשירותים להרגע.. חזרתי ואמא של חן דיברה איתי קצת על ספתא, ועל איך שגם לספתא של חן היה דבר כזה וכמה שאלצהיימר זו מחלה מקוללת, ואז בכיתי כמו ילדה קטנה.

שוב הלכתי לשירותים נשארתי כמה דקות ומעיין באה לעודד אותי קצת.

אחר כך הכל היה בסדר.. נסענו חזרה ורותם נהגה, ומחר חן תעבור את הניתוח.

וזהו.

החלטתי להתחיל לבקר יותר את ספתא.. ככה לבוא אליה פה ושם ולהיות איתה קצת. היא נהיתה קטנטונת וחמודה.

נורא עצוב. מוציא את כל החשק לעשות משהו בכלל.

ובנימה אופטימית זו, עוד יום עובר לו..

אה, שכחתי לספר על המסיבה שהיתה בצוללת ביום שישי, מסיבת שוקולד. היה נורא נחמד, והחלטתי להיות ילדה טובה ולא לעשות שטויות כמו במסיבות האחרות. וזהו.

לילה טוב.

יצאנו לסינמטק

מעיון, דוד ואני.

בהתחלה הייתי די גראמפי ודוד ואני די עקצנו אחד את השניה, אבל אחרי הסרט היה יותר טוב..

יותר נוח ואפילו נורא מצחיק.

אין לי כח לכתוב כאן יותר. ואם אני כותבת אלו רק נקודת ציון שאני בטח ארצה להזכר בהן בשלב מאוחר יותר בחיים, או לפחות ככה נדמה לי.

האימונים הולכים נחמד. מחר יומולדת לחן

אני כבר לא יודעת מה לעשות בקשר לכלום שלא לדבר על כח לעשות משהו..

אני מקווה שהחופש יעזור לי להתאפס ולחזור לעצמי מהר, השנה אני לא יכולה לפשל.

בכל אופן, לי החופשה מתחילה כבר מחר כי בימי רביעי אין לנו לימודים..

חג שמח כולם, ולילה טוב