היה היה איש שרוט ושמו ארווין שרדינגר (כן, הנבלה מהמשוואה). הוא אהב לעשות ניסויים על חתולים בציאניד, וגרוע מכך, להניח הנחות טיפשיות שיבואו בהמשך. (לרובנו המושג "חצי מת חצי חי" נשמע הזוי עד בלתי אפשרי, אבל מה שמדוייק במדע המדוייק הוא שאין שומדבר מדוייק בו! כן כן! הסיפור הזה היא אחת התיאוריות המקובלות בפיזיקה המודרנית!!!)

הנה הסיפור:

מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, לשיטתו של בוהר, היא "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה."

*נילס בוהר- מטורף שאף אחד לא הבין את התיאוריות שלו ולכן לא ניסו להקשיב לו. עד שהוא מת וזה די חבל.

ואתם מבינים באילו הבלים המדע מתעסק?....

אבל המצב הוא לא כזה, החתול של שרדינגר הוא אחד ההסברים הטובים לתיאוריה פיזיקלית פרדוקסלית משהו.

הסיפור הוא בעצם המחשת הבעיתיות במכניקת הקוונטים, ושלילת תיאוריות קוונטיות ע"י דרך השלילה.

משוואה מדעית, בשיא הרצינות:

לפני המדידה-

לאחר המדידה:

כן כן, המדע מגוון, וגם מצחיק (ראה "מודל עוגת הצימוקים למבנה האטום")

פשוט אין כמו כימיה ופיזיקה.

אין.

אלו היו 120 (ואולי יותר כי צריך להבין) שניות, על "החתול של שרדינגר".

~לקריאה נוספת:

ארווין שרדינגר

משוואת שרדינגר

פונקציית הגל (הבנה דורשת ידע מתמטי גבוה מאוד, אני לא מבינה בגרוש את המשוואה הזאת.....)

צ'או

שירה