..כשהנצח לא נמדד בזמן..

להגיד לך שאני חושבת שיש לי פה סיכוי לאהבת אמת ? אני לא.

להגיד לך שאי פעם חשבתי ? אני לא.

אולי תרצה שאגיד לך שאני מאמינה שזה יצליח ? אני תוהה, אבל נוטה לכיוון הלא.

אז למה בעצם אני נשארת ?

למה בעצם מלכתחילה אני נכנסת ?

ועוד כשאני יודעת שיש לנו דד-ליין..

כי חשבתי שאתה מקסים, ומדהים, ונחמד,

וחשבתי שאתה אדיר, ואדיב, ומתוק,

וחשבתי שיש ביננו את כל הכנות שבעולם 

ואין את המשחקים של הילדים

ולאט לאט אני מגלה שיש בך עוד צדדים

שלא חשבתי שאני אכיר, ואני לא סגורה על הרצון שלי להכיר.

אז כן,

אני יודעת שיש לנו דד- ליין,

וזה לא שאם לא הייתי שמה על זה תאריך היינו נשארים לנצח,

הרי שנינו ידענו שאני אטוס, ושנינו ידענו שזה לא אמיתי,

אבל נכנסנו לזה- כי זה יכול לעשות לנו טוב, אולי אפילו מדהים.

אנחנו עומדים במין צומת שכזו עכשיו-

לבחור להינות מארבעת החודשים האלה,

 להשקיע את כל כולנו אחד בשני, גם מבלי להתאהב, פשוט להשקיע ולהנות ממה שיש,

ואנחנו יכולים לא.

אנחנו יכולים להחליט שבגלל שזה זמני אין למה להשקיע,

ואפשר לקחת את זה כמובן מאליו,

וזה יכול לבוא רמה אחת אחרי משפחה,  ואחרי חברים, ואה כן- גלישה, ומסיבות, ולימודים,

אולי אפילו גם אחרי עבודה- כי זה זמני, אז למה זה חשוב בכלל?

אנחנו עומדים במין צומת שכזו עכשיו-

אז תגיד לי, במה אתה בוחר ?