קמתי בבוקר..
שתי שיחות שלא נענו ממנו..+ SMS
עד שכבר שחכתי ממנו הוא מחליט להתקשר.
התקשרתי. הוא היה עוסק.
אז אמרתי לו שאני יחזור אליו אחכ.
התקשרתי . הוא לא עונה..
מה אני פאקינג עושה? אני כל כך רוצה לדעת מה הוא לעזאזל רצה ממני.
חודש וחצי הוא מתעלם. ופתאום זה.
אוף.
אני יושבת בסלון רואה טלוויזיה.
אחותי הגדולה שעד לא מזמן הייתה גם הנפש התאומה..החברה ..ההכל שלי.
יושבת מולי וצורחת עליי.
צורחת ובוכה....ואני רואה איך היא מתחילה להאדים מרוב זעם.
"אני כל כך שונאת אותך...והקנאה אוכלת אותי....אני חייבת ללעוף מהבית הזה אני לא יכולה לסבול אותך יותר..".
ולמה היא שונאת אותי?
כי יש לי סרטן. כי אני מתחילה לקבל צומת לב. כי הגדילו לי תפאקינג חדר.
רע לי.
רע לי ואני לא מצליחה לראות פתרון באופק.
שני האנשים שהיו כל כך חשובים לי בחיים נעלמו לי ואני לא מצליחה להגיע לאף אחד מהם.
בחיים שלי לא הייתי כל כך חסרת תקווה.