ברצינות......!?

שעות הבוקר המוקדמות..... הקומקום כבר משמיע קול שריקה של בוקר חדש ויפיפה.. מבחוץ נשמע קול ציוץ עדין של ציפורים...

אני מתיישב בנוחות על כורסת האמריקן קומפורד הנוחה להפליא בידי האחת כוס קפה עסיסי ובידי השנייה שלט מקלט הטלויזיה..

לוחץ בקלילות של בוקר על השלט ונחרד לשמוע..........!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

"רעידת אדמה הכתה בחלקו המזרחי של כדור הארץ עשרות אלפים נהרגו מאות איבדו את ביתיהם" הודיעה מנחת החדשות בקול חרישי משהו.... ובקור רוח מקפיא אמרה "ועכשיו התחזית...".

לפתע התחוור לי איך ברגע אחד כשהכל נראה כה שליו וכה רגוע מגיעה רעידת אדמה אחת וקטנה אשר מזעזעת את עולמנו.... 

למה אנחנו לא ערוכים לזעזוע..? האם אנו מעדיפים לא להיות מוכנים בכדי לא לחשוב על      הנורא מכל..? ולמה זה תמיד נדמה לי כשהכל נראה ורוד ויפה מגיע רגע ניפוץ האשליה ושולח אותנו לאסוף את השברים...

האם כאשר אדם אשר יקר ללבינו עומד לעזוב או אפילו נמצא על ערס דווי אנו מעדיפים להימנע מלהשלים עם עזיבתו ולדחות את ההתמודדות עם הכאב לרגע העזיבה עצמה על מנת לחוות רגעים אחרונים של אושר ולא להשלים אם המצב הקיים?

והאם אנו בעצם התנהגותנו שאולי היא טבעית והכרחית לא יוצרים נזק גדול יותר ואף חושפים

את עצמנו לכאב רב יותר ואולי אף פוגעים באדם האחר..?

ועל כן אני אומר וחושב לעצמי למה שלא נלמד להתמודד עם המצב כמו שהוא.. ונדע להעמיד את הדברים על דיוקם..... נדע לבוא ולהגיד אני מוכן להכל שום דבר שיקרה לא יפתיע אותי ולא ישאיר אותי בהרגשה של חוסר אונים...

אני יתמודד בו ברגע ויהי מה...

אז יצאתי לי אל יום חדש לקחתי את התיק יצאתי החוצה שופע ביטחון ובטוח בדרכי החדשה..

אשר התנפצה לי כעבור שעתיים כשהתברר לי שדווקא ביום שטוף שמש זה החליט להגיע ענן גשם קטן אשר הרטיב אותי עד לשד עצמותיי... :-)

ואני שואל: " למה לא הקשבתי גם לתחזית...... " 

שבוע נפלא וללא רעידות אדמה...