היום אכלתי צהרים במזנון ברזילאי בשכונת מונטיפיורי.

"אני חושב שאנשים מאמינים בגן עדן

היום פגשתי את אורכיד במקרה. אני לא זוכר בבירור מתי אבל זה בוודאי היה בין 00:37 ל- 01:07. הוא טען שצירוף המקרים הוא סטטיסטי. הוא צדק.

כי הם לא אוהבים את הרעיון

היום עצרו אותי לבדיקת רישיונות. אני בתוקף.

שהם צריכים למות,

היום היה לי מבחן בשפה לא מוכרת. יצאתי ממנו אחרי שלוש שעות ועשר דקות. היום הבנתי שיש סיכוי שלא אסיים את השנה הזאת בהצטיינות. היום גם לא היה אכפת לי מזה.

כי הם רוצים להמשיך לחיות

היום הבנתי שאנשים אוהבים שגומרים להם בפה.

ולא מוצא חן בעיניהם הרעיון

היום ישבתי על ספסל בשדרות חן וקראתי ספר. בזמן שהייתי מרוכז בספר, התיישב עלי כלב קטן וחמוד. ליטפתי אותו. השעון הראה 00:37. הבעלים של הכלב אמר לי "ממש המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". באמת מוזר. אולי כי זה היה הספר שקראתי. 01:07 הם עברו שוב. 01:37 הלכתי. הבעלים של הכלב הוא בחורה יפה מאוד.

שאנשים אחרים

היום הבנתי שאני לא רוצה לפגוש אותך בכלל.

יעברו לגור בבית שלהם

היום עודד נסע במונית בדרך לעבודה. את עודד פגשתי בטירונות. הוא לומד כימיה באנגליה והחליט לחזור לעבוד בארץ בזמן חופשת הקיץ. לנהג המונית לא היה עודף. הם הלכו לפרוט במזנון הברזילאי שבשכונת מונטיפיורי.

ויזרקו את הדברים שלהם לזבל."

היום, כמו בכל יום, אני לא מאמין בגורל.

פרי מוחו של כריסטופר ג'ון פרנסיס בון,

היום זה לא ממש נכון להגיד היום כי מבחינה קלנדארית חלק מהדברים התרחשו אתמול. בשבילי היום לא התחלף כל עוד לא הלכתי לישון. 

נער בן חמש עשרה,

היום ישבתי לבד בבית קפה. נהניתי בעיקר מהחברה.

דמות מתוך הספר.