נלך לספוג קצת תרבות ובידור אמר האידיוט, והתחיל להוביל אותי ברגל בדרכים לא דרכים. "אל תדאג, יש לי חוש כיוון מעולה" היו מילותיו המדויקות. את הדרך חזרה לאוטו אני נאלצתי להוביל, ובהצטיינות יתרה אם יורשה לי, ויורשה. פניה אחת נכונה הדביל לא עשה. מיותר לציין שהיינו 15 דקות מהבית שלו. ברגל.

"שמעת משהו על המיצג הזה" ניסיתי לגשש בעדינות, עדיין לא יודע את העתיד לבוא. ומה עונה לי השמגג? "ראיתי את זה מהכביש, וזה נראה מעניין". יופי. פעם הבאה תתרכז בנהיגה. מזל שהוא לא ראה איזה שלט על הפגנת מחאה בכיכר. האימבציל עוד היה לוקח אותי לשם.

מנורות. הפלגמט לקח אותי לראות מנורות. נכון, היו גם קצת מפות מודבקות באיזולירבנד, ויש שיטענו שזה הקנה להם צורה של דרקונים, אבל בסופו של דבר – מנורות, ולא מהסוג היפה. מילא היה איזולירבנד חבלה. משהו איכותי שאפשר לשפצר איתו טנקים. אבל זה היה סתם, מהסוג שעולה 3 ב- 10 ומתפורר בשמש. גם בצל. עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אני בטוח שאפשר לעשות דברים נהדרים עם מנורות, ובטח יש איזה סיני אחד לפחות שיודע את העבודה, אבל למה שסיני מוכשר יגיע לישראל, ועוד בהתנתקות? שאלה רטורית. הוא לא הגיע.

אז התחלנו ללכת. המפגר מתעקש לקרוא כל דבר. לצד כל מייצג יש הסבר. הדרקון פה והדרקון שם. מה יש לקרוא? גם ככה הכל חזר על עצמו. מישהו התפרע עם ה'קופי פייסט'. אולי למעט המייצג המעולה 'נגנים על גמל'. כל קשר בינו לבין דרקונים מקרי בהחלט, אבל המקריות לא שיחקה לידיים שלהם ולא היה קשר בכלל. לא שמשהו אחר התערוכה הזו היה קשור. אולי קשור לזה שיש אידיוטים כמוהו שגוררים חברים טובים שלהם. יש לו מזל שהוא שילם. מצד שני, אני הזמנתי אותו לארוחה על חשבוני. ארוחה תמורת תערוכה חשבתי לעצמי. איך נפלתי.

"הולכים אחרי החיצים" הוא פקד כאשר ניסיתי לקצר תהליכים. פתאום, לקראת סוף הסיוט הוא מחליט שיש משהו שפספסנו. "תגיד" הטמבל אומר "ראינו את השטרונגול הזה שם?". באופק ניצב לו איזה עמוד מסכן עם שלוש וחצי מנורות. פתאום לא צריך לעקוב אחרי החיצים. ואני בדיוק ראיתי את החץ האחרון שמורא לכיוון היציאה. עכשיו תבינו, תרגילים כאלה עשו ליהודים בשואה. נתנו להם להרגיש שיש סיכוי ואז נפצו להם אותו מול העיניים.

לסיכום, "עולם הדרקונים" – רוצו בהמוניכם.

                                       עולם הדרקונים - שמים את ה'דרק' בדרקונים.