שמונה פעמים בלילה. לא עניין של מה בכך לכל הדעות. השיא הקודם עמד על שבע פעמים בלילה, אבל אז הייתי בן 17 והכל נראה אחרת ...

המוסיקה, המראות, הריחות, המגע, הרעש, ההמולה, העשן, המחשבות, העייפות.

ממרום גילי המתקדם, לקחתי את בן דודי הצעיר למסע ברים, דאנס ברים, פאבים ופיק-אפים ברחבי מתחם רוטשילד-לילנבלום הידוע לשימצה. מסע רגלי מתיש בסצינת הלילה התל-אביבית.

חנינו ברחוב צדדי תוך סכנה ברורה ומיידית של פריצה לרכב, כך שהייתי צריך לקחת את התיק. טרחה מסוימת, אולם יש לציין כי הפעם היחידה שדיברתי עם בחורה במשך הלילה היתה כאשר פנתה אלי מישהי ושאלה מאיפה התיק ואם הוא אמיתי. [אוי, הקופיף החמוד הזה].

האם יכול להיות שכל עניין הפיק-אפ הוא פיקציה? הבן דוד טוען שלא ואף איים להוכיח זאת בפעם הבאה עת יחרוג ממנהגו ויתחיל עם בחורה בבר. אני טוען שמדובר בשיווק אגרסיבי של אשליות.

המלך הוא עירום והילד הקטן כבר מזמן מקיא בשירותים.

כפי שאמר הרצל: אם תרצו אין – זו אגדה.

אפרופו חוזה המדינה, אם החוזה הופר ומדובר בהפרה יסודית, האם המדינה ניתנת לביטול?

סטטיסטיקה:

8 כניסות לברים

7 סיגריות

6 ברים שונים

3 סלבס

3 בירות

2 סיגרים שלא עושנו

1 סלקטורית שהתחילה עם הבן דוד וקידמה אותנו בתור

1 בקבוק מים מינרלים

0 התחלות

0 רכבים שנפרצו

החזרתי את הבן דוד הביתה ורכבתי אל עבר הזריחה.

Tomorrow is another day.

טוב להיות עשיר ובריא מעני וחולה.