יצאנו 5 או 6 פעמים. יפה מאוד. טיפשה מאוד. אני רציתי אותה מאוד. היא כנראה לא.

לא נעימה ההרגשה הזאת. אתה מעונייין לדעת למה. משהו שעשית? משהו שאמרת?

נכון, אנחנו לא מתאימים. לא היתה שם הרבה תקשורת, תחומי עניין משותפים. אילו הייתי מסתכל על עצמי מהצד הייתי אומר שבטח מדובר בחרמנות נטו. מה אכפת לי בכלל מה יש לה להגיד? אז מה אם היא לא מספיק תבונתית? היא שווה? מצויין! זה מה שחשוב!

לא .. לרגע הייתי רוצה לחשוב שזה נכון. בטח היה זה מקל קצת. מרגיע. אבל .. זה לא.

נישקתי אותה. שפתיים מלאות. רכות. מתוקות. ומאז הן מלוות אותי. אני לומד למבחן, והן שם. יוצא עם חברים, וחושב עליהן. מחכה לרגע שבו שוב אנשק לה. עושה מבחן וחושב על הפגישה בערב. וכך, תקופת המבחנים האפרורית עוברת הפעם מלאה בצבעים. מתח, התרגשות, תשוקה ... עצבות. לחשוב שלפני כל פגישה ציחצתי שיניים, שיחזרתי באיזה חולצה היא ראתה אותי פעם אחרונה וניקיתי את האוטו. והיא? אדישה? אולי. משחקת? אולי. אני מוכן להישבע שהיא היתה מעוניינת.

יצאנו היום. בדרך חזרה הביתה, ברגל, רגע לפני שמגיעים, היא לא מעוניינת יותר.

"אני לא מחוברת לעצמי" אמרה.

"אז תתחברי" אמרתי .. והלכתי.