קוביות קרח

חלונות אפופי עשן,

מנסה להביט דרכן.

ערפל מכסה עיני,

אין מענה לשאולתיי.

ממשיכה בשביל, נתקבלה החלטה,

כואבת אך נכונה.

ושוב ערפל חודר לליבי,

מונע ממני להמשיך בדרכי.

רוצה שקט והוא לא מאפשר,

מנסה לברוח והוא לא מוותר.

נכנעת לזרועותיו , חיוך בלב כואב

יודעת שעוד רקע קט הוא שוב יילך.