נקראתי אל הדגל, בבהילות, ע"י כמה מהבלוגריות המוצלחות יותר לפי דעתי, באמירות מלחיצות ש"סוגרים את ישראבלוג!!!! חייבים לגבות...!!!!"

אז קודם חשבתי שאלה סתם אמירות. אח"כ הבנתי שזה באמת קורה אבל עדיין לא חשבתי שזה כזה חשוב לבצע גיבוי. גם עברו שנים מאז ולא זכרתי בכלל את הפרטים האלה שבעזרתם אפשר להיכנס ולערוך את הבלוג. אז הם אמרו שאפשר לגבות גם בלי זה. "רק תקלידי את המספר". טוב. רק תזכירו לי מה זה היה...?

עברנו כל כך הרבה שידרוגים, האנושות עברה כל כך הרבה שידרוגים, הפייסבוק, הוואטסאפ, האינסטגרם... פורומים שלמים נסגרו ונפתחו מחדש כקבוצות פייסבוק. האנונימיות הנפלאה שאהבנו להסתתר מאחוריה כבר לא רלוונטית. זה מה שהרג את חופש הביטוי שלי ברשת.

לפני מספר שעות קיבלתי מאחת מהבלוגריות האהובות עלי קישור לבלוג שלי יחד עם הסבר מפורט איך לגבות אותו. היא אמרה שזה דחוף, אז נכנסתי לקישור וניסיתי לגבות בכל דרך אפשרית. ראיתי שיש כמה סקריפטים שאנשים כתבו, אבל משום מה כלום לא עובד בשבילי, ועדיין לא הצלחתי לבצע גיבוי כמו שצריך. 

מה שכן, התחלתי לקרוא את הבלוג מהסוף להתחלה, ואהבתי. את הכתיבה שלי, את התמונות, את הרשימות, ובעיקר את התגובות. חבל שאי אפשר לגבות את כל זה (או שכן?). ואולי זה לטובה. כתקופה שהיתה ונשכחה ועכשיו עתידה להימחק מחיינו לעד. 

מעניין מה קורה היום עם כל המגיבים והמנויים שהיו פה. תנו סימן אם אתם רואים את זה. יש לכם בדיוק שבוע.