תעתועים

אני חושבת שבפעם הראשונה שנפגשנו היה חושך אמיתי. אני זוכרת, כי כל הדרך הביתה ניסיתי לדמיין איך נראים הפנים שלך, ולא הצלחתי. נדמה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שהתאהבתי בך.

כל הפעמים אחרי זה היו מאין שיחזור של אותו הרגע,

אבל כדרכם של שחזורים הם היו תמיד קצת אחרת.

הם היו אחרים בגלל המקום והזמן,

אבל הם בעיקר היו אחרים בגללנו.

בכל פעם שנפגשנו הצטרכתי להכיר אותך מחדש

וזה באופן מסוים, היה הקסם שלך.

היום שבו הפסקת להשתנות היה העצוב ביותר.

אני חושבת שבפעם הראשונה שנפרדנו, היה חושך אמיתי. אני זוכרת, כי בדרך הביתה ניסיתי לדמיין איך נראים הפנים שלך, והצלחתי. נדמה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שזה כבר לא באמת שינה לי.