לתחרות אצל גלית [אשת הנחש]:

הכול התחיל בסתיו, בתחילת כיתת ז'. חן הג'ינג'ית, ילדה ממוצעת, לא יפה אך גם לא מכוערת, וחברתה הטובה ביותר נוגה - הבלונדינית היפה ומלכת הכיתה, בעלת העיניים הכחולות העמוקות, הלכו ביחד לבית הספר החדש, החטיבה. חן התרגשה מאד, מורים חדשים, חברים חדשים, אך לעומתה, נוגה, כמו תמיד, לא התרגשה. חן תמיד קנאה בנוגה על כך שהיא כל כך מוצלחת, שכל הבנים אוהבים אותה, כל הבנות אוהבות אותה, שהיא כל כך יפה, ושרק בזכותה היא מקובלת. כל פעם שהיו רבות, הייתה נשארת בודדה, בזמן שכל "חבריה" היו צוחקים עם נוגה. היא הרגישה לידה כל כך חסרת ערך.. אבל היא בכל זאת אהבה אותה בכל ליבה, ולעולם לא הייתה מחליפה אותה באף חברה אחרת. היו הרבה רכילויות על נוגה שהיא מכשפה, אך חן לא האמינה לאף אחת מהם, ואהבה את נוגה.

חן ונוגה הגיעו לכיתה החדשה, וסקרו את התלמידים החדשים, בעיקר את הבנים. פתאום התנגש בחן ילד אחד, היא הסתובבה וצעקה "סתכל לאן את הו" היא לא הספיקה לגמור את המשפט. היא ראתה מי עומד מולה - הילד הכי חתיך שראתה מימיה.  אהבה ממבט ראשון... "

אוי לא!" חשבה לעצמה, "כבר התחלתי ברגל שמאל.."

"סליחה, באמת שאני מצטער, אבל את לא צריכה להתנפל ככה..." ענה החתיך.

"עזוב אותה", ענתה נוגה, "היא תמיד עצבנית כשהיא מתרגשת, אז ככה מי אתה, חתיך?" שאלה.

"אני דני, ומי את יפתי?" שאל מוקסם מיופיה, ועזב איתה.

ליבה של חן נשבר, היא כל כך קנאה בנוגה, אבל לא היה מה לעשות.

מאז, נהיו נוגה ודני חברים, וחן נאצלה בעל כורחה להשלים עם העובדה המצערת.

לאחר 5 חודשים, נוגה ודני נפרדו, מפני שנוגה נדלקה על איזה ילד חדש שהגיע לכיתה, וגמרה עם דני, שנשבר מכך.

סוף סוף העיזה חן לספר לנוגה את אשר היא מרגישה לדני.

"למה לא אמרת לי?" שאלה נוגה במתיקות, "אל תדאגי אני אוכל לעזור לך, יש לי קשרים!" אמרה וקרצה.

אך האמת היא, שנוגה דווקא לא כל כך רצתה לעזור לחן. היא לא רצתה שיהיה לה חבר, וגם כל הזמן שהייתה עם דני, דני הרבה לשאול שאלות על חן, וזה לא מצא חן בעיניה.

"לא!" חשבה לעצמה. "אין מצב שאני נותנת לחן ולדני להיות ביחד! זה יהרוס לי הכול! אני יודעת שאם דני יהיה עם חן, יהיה לה הרבה יותר ביטחון עצמי, והרי יש לה הרבה מה להציע.. אני מכירה אותה טוב. אסור שהם יהיו ביחד! א-ס-ו-ר!"

נוגה החלה לבשל תוכנית במוחה, ובמקום לעזור לחן, עשתה ההפך. הלכה אל דני באותו ערב, ופיתתה אותו. דני לא עמד בפיתוי, והוא ונוגה חזרו.

למחרת סיפרה נוגה לחן, שנסתה לשדך בינה ובין דני, אך זה פשוט לא הולך, והוא רוצה אותה... ובדיוק באותו רגע הופיע דני, ודווקא כדי לעצבן את חן קראה לו נוגה: "בייבי , בוא שניה!" דני החל להתקרב, ונוגה זינקה עליו והדביקה לו נשיקה רטובה ולוהטת. זה חרפן את חן, היא פשוט לא עמדה בזה. היא רצה לשירותים, ופרצה בבכי.

"אני לא מאמינה ! אני פשוט לא מאמינה על נוגה! ואני חשבתי שהיא החברה הכי טובה שלי! איך הייתי כל כך תמימה? איך?" אמרה לעצמה בעצב. נוגה רצה לשירותים, ואמרה בלגלוג: "חנוש, אל תבכי, מה לעשות שאני ה-ר-ב-ה יותר יפה ומוצלחת ממך? תחשבי בעצמך.. אם את היית בן, את מי היית מעדיפה? אותי או אותך?" צחקה והלכה.

שוב הייתה חן בודדה, נשארה בלי חברים, ורק בכתה, ובכתה... הגיע כבר סוף השנה, ז"א - מסיבת סוף השנה!!! והפעם המסיבה הייתה דיסקוטק בבריכה.

חן הבטיחה לעצמה שהפעם היא לא תתן לנוגה להרוס לה ככה, והחליטה ללכת ולקנות בגד ים חדש ויפה שיהלום אותה. אך כל בגדי הים בחנות היו מאד יקרים, ואמה של חן אמרה שהיא מעדיפה לחסוך את הכסף למשהו יותר ערכי. "אופפ!!!!!!!!!!!!" חשבה  לעצמה חן, "האמא הזאת לא מבינה כלום!" ושוב פרצה בבכי.

אמה של חן אמרה לה: "חנוש לא נורא , הבגד ים שלך מטריף!!"

"באמת אמא, יש לי שלם!" השיבה חן בלעג.

"אין בעיה, נגזור אותו ואני אעשה לך יופי של בקיני!"

"נראה אותך!"

"נראה אותי!" אמרה אימה, לקחה את הבגד ים ונעלמה מהחדר.

למחרת בבוקר, ראתה חן על שולחנה, בקיני חדש ויפה, ולידו פתק: "מבית היוצר: חנה כהן. [שמה של אמה של חן]

"תודה אמא! המון תודה באמת אני לא יודעת איך להודות לך!!" אמרה חן לאמה.

"תני לי חיבוק גדול ונשיקה, זה יספיק." השיבה אמה.

"הו אמא! אני כל כך אוהבת אותה!" אמרה חן ונשקה לה.

הזמן למסיבה הגיע, וחן הייתה מאורגנת ויפהפייה מעולם.

"וואי תראי את חן!" אמר דני לנוגה.

זה לא מצא חן בעיניה. "אוףף אני חייבת לעשות משהו כדי להשפיל את חן!!! רר" חשבה לעצמה...

המסיבה התחילה, וזוגות החלו לרקוד. חן רקדה עם כמה נערים, ונוגה עם דני.

"אני הולכת לשתות משהו בסדר?" אמרה נוגה לדני.

"אחלה, אכפת לך אם אני ארקוד איזה ריקוד עם חן?" שאל.

"תיהנה מותק!" גיכחה, עוותה את פרצופה והמשיכה בדרכה.

"סליחה, רוצה לרקוד אותי?" שאל דני את חן.

לבה של חן דפק במהירות כמו שלא דפק מעולם. היא הסתובבה, וראתה שזה אכן דני. היא צבטה את עצמה, לראות שהיא לא חולמת. "זה לא חלום!" אמרה לעצמה.

"את מתכוונת לענות?" שאל בן זוגה בקור רוח.

"כן.. כן.. אני אשמחח.." גמגמה. דני פרש חיוך מאוזן לאוזן, והושיט את ידו לחן, שהושיטה יד בחזרה. בדיוק התחילו ריקודי הסלאו. דני הצמיד את חן לגופו החסון, וחן יכלה להרגיש את נשמתו הכבדה. "

אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי!" חשבה לעצמה... "מה יכול להיות יותר מושלם מאשר לרקוד סלאו עם דני?!... " חשבה... "להתנשק איתו!!" צחקה.

"משהו מצחיק אותך?" שאל אותה דני.

"לא סתם..." אמרה חן.

דני הצמיד את חן עוד יותר אל גופו. היא יכלה להריח את הזיעה שלו, היא הרגישה כאילו היא עוד שנייה מתעלפת... היא הייתה בעננים, שלפתע שמעה קול מספריים, ואז מישהו צוחק, ועוד מישהו צוחק.

פתאום היא שמה לב שמישהו גזר לה את החזייה שלה, היא הייתה בפאניקה.. "מזלי שיש לי שיער ארוך..." היא כסתה בידיה את גופה החשוף, רצה לשירותים ופרצה בבכי.

היא יכלה לשמוע את כל שאר בני שכבתה צוחקים.

וצוחקים.

וצוחקים. ואז שמעה את נוגה אומרת: "זה מה שקורה כשמתעסקים איתי!"

ועוד צחוקים...

היא נשארה בשירותים עד סוף המסיבה.. לא העיזה לצאת מהשירותים.. היא הרגישה כל כך מושפלת!

לפתע שמעה קול רך ומלטף אומר: "חן? חני את פה?"

חן לא השיבה.

תא השירותים שלה נפתח, והיא ראתה שם את דני. כל עיניה של חן היו אדומות מדמעות.

"אל תבכי, בגללה. היא לא שווה את הדמעות שלך!" אמר לה דני, "את שווה פי מאה ממנה, לא פי אלף, פי מיליון, פי כל העולם!!!"

חן נגבה את עיניה והביטה בו.

"בואי אני יכול לסדר לך את הבגד ים, תסתובבי אני אקשור לך מחדש זה בסדר.."

חן הסתובבה, ולאחר שסידר לה את הבגד ים, אמרה: "תודה, אני באמת מעריכה את זה, אתה יכול עכשיו לחזור להינות במסיבה..."

"להינות.?!" שאל דני וצחק.. "איך אני יכול להינות כשאת לא שם? זה לא שווה כלום בלעדיך!" "ומה עם נוגה?" שאלה חן.

"נוגה סתם... זה היה סתם הידקלות.. הייתי כל כך עיוור, איך בזבזתי עליה את הזמן!! ועוד אחרי מה שהיא עשתה לך, גיליתי את פרצופה האמיתי..." השיב דני.

"כן..." אמרה חן. "

טוב די לדבר עליה!" אמר דני.. "אני רוצה לתת לך משהו, משהו שאני כבר רוצה לתת לך הרבה זמן..."

"מה, מה אתה רוצה לת?" חן לא סיימה את משפט.

"שש" אמר לה דני, ושם יד על פיה כסימן של שקט.

לאט לאט הוא התקרב אליה, חן יכלה להרגיש את חום גופו, עכשיו עוד יותר מכשהם רקדו. פרפרים פרפרו לה בבטן, דני התקרב אליה עוד יותר, עד ששפתיהם נפגשו, בנשיקה חמה, רטובה ולוהטת - נשיקה מהסרטים.

ככה הם היו במשך כמה דקות רצופות, עד שחן הרפתה ואמרה: "זה בהחלט יותר טוב מאשר לרקוד איתך סלאו!"

"אה?" לא הבין דני.

"לא משנה" אמרה חן והדביקה לדני עוד נשיקה.

"יאללה בואי נתחפף מפה מותק גרר!" אמר לה דני בלהט.

"חח, איזי [קל] מותק, איזי!" אמרה לו חן וקרצה.

הסוף

מה דעתכם??.