כמה שאני מקווה שזה יקרה, לא בקטע של מושמד, אלא בקטע של יעמוד מלכת פשוט יעצור לשנייה, שיהיו לי כמה דקות של שקט, אבל לא חמש דקות של שקט, אלא משהו שיספק את התשוקה שלי לשלווה, ושזה לא יחלוף כיאלו כלום לא קרה אלא ישאיר סימן, ולא כואב, סימן של חיוך שאני אוכל להתמודד עם הכל אם אזישהו מקום מפלט, מין עיר מקלט שאני אוכל לברוח אליה כל פעם שאני עומד להתמוטט, שיהיה לי מקום לבנות את עצמי מחדש, כי בתכל'ס נמאס לי לצלוע כבר, בלי זמן שנותנים לי, אני סוחב את עצמי כבר המון זמן, ואני צריך מנוחה שתתן לי כוח מחדש, ומוטיבציה להילחם, כי המטרה יפה אבל שאין כוח רצון זה כבר יותר מייאש, וסביר להניח לא יעיל לאף אחד, בטח שלא לי ובטח שלא למען המטרה, וכמובן שהמשמעות נאבדת אחרי שהולכים סחור סחור ולא יודעים מאיפה להתחיל.
תהרוג אותי אבל גם אני בן אנוש עלוב, ויודע רק לקבל באיזשהו מקום כי קשה לתת בעולם האינטרסנטי הזה בלי לצאת מורווח, בכל מקרה סחר המכר הזה בעולם הוא מאוד לא מוסרי.
אנחנו כל כך פתטיים מבקשים עזרה שאנחנו גורמים לבעיות מלכתחילה, בכלל אנחנו רואיים להצלה? מצד אחד אנחנו חמים ואוהבים ואנושיים אבל מצד שני אנחנו מפריעים לסדר הטבעי של העולם הזה כי אנחנו חושבים את עצמנו לאלוהים.
(אגב הכל פה מנוסח בצורה של מטאפרות אז אל תקחו אותי בצורה יותר מדי מילולית).
בתקווה שנעצור ונחשוב פעם.
העולם מצידי יכול ללכת להזדיין (על פי שאני אצטער שאמרתי זאת, ושאני לא חושב ברור עכשיו עם כל העצבים שמדופקים לי את השכל כרגע, אבל הכוונה נשארה אותה כוונה) כי אף אחד לא מבין את הרמז, לא להמשיך לעצבן בן אדם שכבר גם ככה כואב לו, ושגם ככה סובל והוא לא צריך את השטויות של אנשים, שיבאו ויגידו לו מה לא בסדר איתו או לא יודע מה יציינו לי עובדות על עצמי, וייכעיסו אותי, מכאן אני אומר הכל על אחריותכם, כי אני ממזמן איבדתי את עצמי, זה שאני עוד איכשהו יכול לשלוט על מה שנשאר ממני זה בקטנה, כי יש גבול עד כמה אני יכול לשמור על השליטה, ובפעמים הבאות שאני מאבד את השליטה זה על אחריותכם בלבד (אני אנסה לשמור את זה לעצמי אבל יש גבול עד כמה אני יכול לסבול ולגרור אחרי) אז פשוט תנו לי להירגע!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
