http://www.youtube.com/watch?v=1oGdH5B_HEI

פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה שבורה לחלוטין.

מרוסקת, מנופצת, באין אונים, באין טעם.

הייתי רוצה להשכיח את המילים שנזרקו כלפיי ולהמשיך הלאה

אבל זה לא עוד ויכוח וזה לא עוד ריב מן המניין

זה הקש ששבר את גב הגמל.

תמיד הייתי מסתכלת על זוגות במערכת יחסים פתוחה

או בקשר רציני אך ללא תעודת נישואין ושום התחייבות בחסות הבורא

ושואלת את עצמי איך אתם חיים? מהו מוסד הנישואים עבורכם? ואיפה הוא נשאר שם מאחור?

תופעה שכזו הייתה נראית לי לא תקינה והייתי מחפשת סיבות למה כן כדאי ומה מסתתר שם.

והנה אני, בחודשים שעברו כבן רגע, מוצאת את עצמי נשואה

במסגרת המוסד, ודבר אחד מפריד ביני לבין השלם

זה הקונפליקטים היומיומיים שפוקדים את המציאות שלי.

בהתחלה זה נראה כמשהו חד או דו פעמי שיחלוף.

מתוך מפולות של לחצים יכול להיות...

אח"כ זה נראה כמשהו לגיטימי שזוגות חווים ושזה חלק מהעניין

כי נבראנו דומים אך שונים מהמון בחינות ואין זה מפליא

שיש חילוקי דעות.

באיזשהו שלב זה מתחיל להיות כבד מנשוא.

מתחילות המחשבות להתרוצץ במוח

המילים שלו לא מפסיקות להדהד לי בראש

ובינתיים אני כאן ערירית ובודדה

מחכה שההצפת דמעות תפסיק

אז אולי עכשיו זה נראה לי דווקא כן תקין.

אין כמו הריגוש והרגעים שזה מביא כשאתה בזוגיות ותו לא.

לא היה לי בארכיון המילים שלי אפילו המושג ריב ויכוח וכדומה.

אף אחד ושום דבר לא ימחוק לי את אותן מילים

יש ארבעה דברים שלעולם לא יחזרו: חץ שנורה, הזדמנות שפוספסה, מילה שנזרקה וטעות שנעשתה.

בו בזמן אני יודעת שזו אשמתי.

הרגשה של גועל עצמי ואין חשק לחיים.

אני פוחדת מעצמי

אני מרגישה לבד

ה' שבשמיים

פונה אני אליך בבקשה

לקראת השנה החדשה

שנכנס ברגל ימין וששנה זו תהיה טובה מקודמתה

שתהיה מלאה באהבה בכבוד בשלווה ובנחת

מרובת הצלחות והמון מזל שהוא טוב.

פרנסה ובריאות ושנשמרנא מכל רע

ע"י מלאכי שמיים.

NOBODY SAID IT WAS EASY