לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

דברים טובים באים באריזות קטנות

איך לא הבנתי שהכל זה נסיונות.

Avatarכינוי:  מוּש השניצלית

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2022    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2022

עתיד בלי עבר


עם כמה שאני נוסטלגית, משהו בעבר כואב לי באופן תמידי. אז אני ממעטת לטייל בו, לדבר עליו, לחוות אותו שוב. לעתים אין ברירה, ועלי לנבור בו למען העתיד שלי, שעבורו אני מוכנה לעשות באמת הרבה. אבל אז - כשאני עושה זאת לבסוף, רע לי בגוף. רע ומגעיל כמו הייתי בכלל מחטטת בערימה של אשפה. וזה שלי, והכל אני, כן? התמונות, הטקסטים, הבחירות, אופן החשיבה. ועדין. קשה לי. קשה ורע ועדין אני מוצאת בי כוחות-על לעשות זאת. אבל  למה ככה? למה אני תמיד מתעבת את אותי של פעם? לא משנה כמה אני מתרחקת ומשתפרת, לא משנה כמה אני אוהבת אותי היום. את זו של אתמול ושל לפני חודש ושנה ושנתיים וחמש ועשר, אני פשוט שונאת. מהיכן כל הביקורת העצמית הזו? הרי לא יכולתי אחרת. אני יודעת שלא. המציאות הייתה אותה מציאות ואני עשיתי כמיטב יכולתי. למה ככה להתנכר לי?
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 8/5/2022 13:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדו"צה של מחוז ירושלים


פעם הייתי הדו"צה של מחוז ירושלים. בעשור ההוא שהעיר שלימים תהיה האקסית המתולוגית, הייתה אהובתי היחידה (תל-אביב שלי, היום אני לנצח שלך). הטקסים של המחוז שלי התחילו כבר בחודש מרץ, כשעל הר הרצל הטמפרטורות היו במעלות של ספרה אחת. הראשון לסמן את תקופת הטקסים בקול ענות חלושה, היה הטקס לחללים שמקום קבורתם לא נודע ב-ז' באדר. תמיד קטן, תמיד מקפיא (זכורה לי במיוחד הפעם ההיא ששמעון פרס נשיא המדינה דאז, עצר את פמליתי לצדי בצאתו ושאל אותי בחיוך ובחום: "קר לך?"), תמיד משני לחזרות על ההר לקראת טקס יום העצמאות. 


יוזמות, יוזמות, יוזמות. זו הסיבה ששלחו אותי מלכתחילה להסתובב בין קברים צבאיים ובין חיילים מחטיבות שונות שבאו לצעוד במסדר הדגלנים של טקס הדלקת המשואות השנתי. אני באתי להיות חמודה ודברנית. המשמר יכתיף את נשקו, הכתף שק. והמשמר ידגל את נשקו, דגל שק. צבא יכול להיות יפה לפעמים. 


בחזרות הגנרליות שאחרי חג הפסח, כבר היה חם על ההר. איך שנאתי את מדי הדקרון. כמה שהם היו גרועים בקור, הם היו גרועים יותר בחום. כשקר לך לא רואים. כשחם לך, לעומת זאת... עוד יום של חזרות ואני שוב מחכה בשער. פעם לכתב מקומון, פעם לחבר'ה ממח"צ של גל"צ או כתב במחנה. פעם לצוות צילום של כתבת שישי ארוכה עם אלוף משנה במיל' דוד רוקני. מנהלת שנה נוספת את התקריב על התכנון הצורני שלו שנולד הכי פשוט; על דף מדפדפת משבצות בשקל. 


ואז יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, צפירה בת שתי דקות ברחבת הכותל, בוקר למחרת עוד שתי דקות של צפירה, שוב על ההר. על במת התקשורת המגודרת תחת שלט ענק Press אין לי כל-כך תפקיד אבל זה המחוז שלי. אז אני שם. מבינה אפס. נוגע בי אפס. רק לוודא שלא קורה שום דבר חריג. ואמהות שכולות בקו ראשון עם הרמטכ"ל וראש הממשלה כשאני מתפללת בשביל הלהקה הצבאית לא לזייף את הסוף של התקווה.

נכתב על ידי מוּש השניצלית , 3/5/2022 19:00  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נוטש ב-5/5/2022 10:17
 





55,597
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוּש השניצלית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוּש השניצלית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)