אם את הולכת בשדרות רוטשילד עם פרח ביד בולנטיינ׳ס דיי, סימן שהכל בסדר איתך. לא משנה שאת צועדת לבד. לא משנה שהפרח בתוך עטיפה ממותגת בכלל, ושקיבלת אותו רק כי עברת במקרה בשדרה. יש לך טוליפ לבן עטוף ביום של אהבה ממוסחרת. ברכותי, את כמו כולם. וזה, כנראה אומר שאת בסדר.
בלב נווה צדק, לגלידת הפטל בראוניז שוקולד לבן היה טעם של אכזבה, על-אף שלמעשה, היא הייתה נהדרת. מתחת לכובע מצחיה שחור חרף החושך בחוץ, בסריג גולף ומעליו מעיל ג׳ינס וינטג׳ מהוה שגדול עלי בכמה מידות, רק האצבעות הציצו החוצה. קור כזה של חורף אמיתי פתאום בפרואר, חשבתי, קור כמו של חו״ל. קור כזה שקיוויתי שיאחז בי ברומא לצד ג׳לטו כהלכתו. אבל תקוות לחוד והחיים לחוד. לא הספקנו כלום. לא ג׳לטו ולא פיצה ולא סיבוב חנויות בוטיק בטרסטוורה ולא עוד הרבה דברים.
אבל מה זה משנה. ממילא אני הכי טובה בתיירות פנים. אז איזה מזל שמתל-אביב לא ימאס לי לעולם. יפה שלי את. חג אהבה שמח, תל-אביב אהובתי. בסוף, את תמיד תהיי הולנטיין שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מוּש השניצלית