לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

דברים טובים באים באריזות קטנות

איך לא הבנתי שהכל זה נסיונות.

Avatarכינוי:  מוּש השניצלית

בת: 32



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2022    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2022

המחמאה הכי טובה שגבר יכול לקבל מאישה


"אתה אבא מדהים וזיון מושלם".

מקווה שגם אשתו חושבת ככה...

כל-כך טובה, שהוא ביקש לכתוב את זה על המצבה שלו

נכתב על ידי מוּש השניצלית , 17/5/2022 11:15  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תל אביב צהובה הלילה


והלב שלי גם. בשעות האלה אתה חסר לי הכי הרבה. מדברת אליך בתוך הראש, כותבת בפתקים ולא שולחת. אפילו לא יודעת אם אתה עדין בארץ או ששוב נסעת לחפש במקום אחר. חייבת להירדם. 
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 13/5/2022 02:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיימתי להיות חמודה


בג'ונגל של החיים, מי שלא טורף, נטרף. ומי שלא דוחף, נדחף. בדרך כלל לסוף, לשוליים או יותר גרוע - לתחתית. כי את שומעת רגע בובה? נולדת עם צבעים כדי שיראו אותך. ונולדת עם קול חזק כדי שישמעו אותך. אגו ופאסון זה נחמד כשאת במקום יחסית נוח בחיים שלך, אבל כשאת לא (ואת ממש לא), את צריכה לשחרר תסכול, להפעיל מבערים ולשים אלף זין. בדיוק כמו גבר עם ביצים שלא רואה בעיניים. או כמו האישה שאת שיש לה הרבה מה להפסיד. כמו מישהי שיודעת שלאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא מחכה לה. שרואה בשעון החול את הזמן טס באוטוסטרדה של החיים בכלי רכב שניתקו לו את הברקסים. ואת המשאבים הולכים ואוזלים. אז אני? אני סיימתי להיות חמודה. הבוקר שלפתי ציפורניים, חיממתי את הגרון והתחלתי להיות באד אס מאדר פאקר שפיצית חדה.

סעמק.

נכתב על ידי מוּש השניצלית , 11/5/2022 11:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עתיד בלי עבר


עם כמה שאני נוסטלגית, משהו בעבר כואב לי באופן תמידי. אז אני ממעטת לטייל בו, לדבר עליו, לחוות אותו שוב. לעתים אין ברירה, ועלי לנבור בו למען העתיד שלי, שעבורו אני מוכנה לעשות באמת הרבה. אבל אז - כשאני עושה זאת לבסוף, רע לי בגוף. רע ומגעיל כמו הייתי בכלל מחטטת בערימה של אשפה. וזה שלי, והכל אני, כן? התמונות, הטקסטים, הבחירות, אופן החשיבה. ועדין. קשה לי. קשה ורע ועדין אני מוצאת בי כוחות-על לעשות זאת. אבל  למה ככה? למה אני תמיד מתעבת את אותי של פעם? לא משנה כמה אני מתרחקת ומשתפרת, לא משנה כמה אני אוהבת אותי היום. את זו של אתמול ושל לפני חודש ושנה ושנתיים וחמש ועשר, אני פשוט שונאת. מהיכן כל הביקורת העצמית הזו? הרי לא יכולתי אחרת. אני יודעת שלא. המציאות הייתה אותה מציאות ואני עשיתי כמיטב יכולתי. למה ככה להתנכר לי?
נכתב על ידי מוּש השניצלית , 8/5/2022 13:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוּש השניצלית ב-10/5/2022 07:19
 



לדף הבא
דפים:  

55,775
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סקס ויצרים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוּש השניצלית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוּש השניצלית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)