לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

10/2008

loneliness


קצת לבד לי ולא האמנתי שזה ייפול עלי כל -כך מהר. אני חושבת שזה היה היום הכי ארוך ולבד שהיה לי בזמן האחרון..

הגשם הזה עושה לי כל כך טוב וכל כך רע בו-זמנית...

ישנתי היום כל כך טוב שאפשר לחשוב שלא ישנתי שבוע לפני זה, ממש ככה הרגשתי. נראה לי שישנתי הכי טוב שישנתי איי-פעם בבסיס. כנראה אני עייפה נפשית.

אין לי כוח לכל הדרמות והסיפורים. בא לי לעשות משהו מיוחד, לצאת להרפתקאות.. בא לי לראות מקום חדש, לחוות משהו חדש, להרגיש משהו חדש, לחשוב משהו חדש, לפגוש מישהו חדש.

בא לי ללכת בגשם ולא לפחד להרטב או להיות חולה.. ובא לי גם לישון עכשיו, ממש ממש.

בא לי לא לפגוע בך, אבל בא לי יותר לא לפגוע בעצמי. וזה כואב לי גם, תאמין לי שכמעט יצאתי מדעתי היום, אבל אין ברירה, תאמין לי שאין ברירה.

 

יש לי חסך בדיבורים וכתיבה ושיחה אינטיליגנטית. המוח שלי טובע בתוך כל מה שצף שם ואין לי אפשרות להוציא החוצה. אני משתגעת משתגעת משתגעת. יש לי איזה שעתיים להקיא הכל החוצה אחרי ארוחת צהריים עם מנביץ' עד ששתינו נרדמות... אבל זה אפעם לא מספיק.

 

הביטחון העצמי שלי לא מרקיע שחקים. אני לא יודעת בידיוק את הסיבה אבל מרגיש לי כאילו.. שאני לא שווה כלום. כאילו שהבבואה במראה משקרת ואני בעצם מפלצת מכוערת שבטוחה שהיא נראת טוב. האופי שלי דפוק והחיים שלי דפוקים והמחשבה שלי דפוקה והרצונות שלי דפוקים ושומדבר טוב לא יוצא ממני. אני גוש כישלון בודד וגמלוני שאף אחד לא אוהב, מעריך או רוצה להיות בחברתו. בא לי לנעול את עצמי בחדר ולא לצאת משם הרבה זמן... בא לי להתכרבל בפוך ולבכות את הכל החוצה עד שאני אתייבש לחלוטין והעיניים יכאבו לי ואני לא אוכל יותר, אפהק פיהוק שיבהיק את הניצחון של הגוף על המוח וארדם.

 

כל הזמן יש לי בחילה ולחץ בבטן, אני חושבת שאני נתונה ללחץ נפשי גדול מידי, גם בחמ"ל, גם בבית, גם מבחינה חברתית ונפשית והכל ביחד.. אני לא אתפלא אם אני אחטוף איזה מחלה פסיכוסומטית.

באמת, אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מתחילה להתייאש.. בא לי שמישהו יחבק אותי למוות באיזה פרץ בכי ולא יכעס עליי, ולא יצעק עליי, לא ינסה להרגיע ולא ינסה לנחם... רק יחבק ויראה נוכחות ויחכה איתי עד שיעבור, רק כדי שלא ארגיש לבד כל כך כמו שמרגיש עכשיו..

 

הזמן עובר לאט כל כך. לאט כל כך. לאטא כל כך. אני יכולה לשמוע תיקתוקי שניות של שעון דמיוני בראש שלי, באמת שהבטן כואבת לי מלחץ ואמוציות. איך גורמים לזה להפסיק?! שמישהו ירביץ לכל הרגש הזה.
כואב לי החיים.

 

שלג.

 

נכתב על ידי שלג. , 29/10/2008 01:44  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  שלג.

בת: 36

תמונה




68,915
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשלג. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שלג. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)