אח... אני כזאת נואשת. כזאת עצובה. כזאת קטנה... שפשוט בא לי לצחוק על עצמי.

אם הוא לא יחזיר הודעה בחזרה אני אהיה האדם הכי מושפל על פני כדור הארץ.

זהו, אין לאן לרדת יותר. חוץ מלרדת מזה.

לא יודעת מה קורה בזמן האחרון... אני לוקחת הכל לקיצוניות, הולכת עם דברים עד הסוף, אולי רחוק מידי. כנראה רחוק.

"מאיה גומרת ברבע שעה

יחסים שצריכים להספיק בשנה"

וזה מרגיש כל כך מוכר, קרוב, נכון וכואב שכבר לא בא לי לצחוק על עצמי, בא לי לבכות על עצמי. לבכות עם עצמי... לבכות.

תבכי.

תבכי כבר!

כוסומו.

למה שום דבר לא יכול לצוץ פתאום, ככה סתם... מהאופק.

והיה לי כיף ונהנתי. באמת

אולי זה מוגזם מידי. השתגעתי....

מה את עושה?!

מפגרת.

כן, אני מפגרת ואני אקרא לעצמי מפגרת כמה שבא לי. כי אם לא היית חושב שאני מפגרת לא היית נעלם. אז אני מרגישה מפגרת.. ואני אחיה עם זה

לנצח.

משוגעת.

שלג.

עריכה:

אני חוגגת עוד מעט 5 שנים, 5 שנים עצובות להווסדות הבלוג שלי. הדבר הזה, שהוא אני יותר מכל אני אחרת.

רק רציתי לציין.