וכשהשיר הכל כך גלגל"צי הזה מתנגן לו אל מחוץ למערכת הישנה, את שוכבת במיטה החורקת שלך בבסיס, עם המזגן המקפיא שנותן לך הרגשה כאילו כבר חורף, וחושבת על כל אלה, במציאות מקבילה, ששומעים איתך עכשיו את אותו השיר בדיוק- באוטו, בדרך לנקודת ציון לא רלוונטית, דרום או צפון, חיפה, באר-שבע, ירושלים, ת"א.. והריח של האוכל החגיגי כבר הורס להם את בלוטות הטעם בנסיון נואש לדמיין את המרקם של כל דבר, הורס להם את תאי המוח בנסיון לדמיין כמה טוב הוא יהיה כשיגיעו.. וחלקם צוחקים עכשיו, באמצע השיר, חלקם מדברים, חלקם מסכמים בדממה את השנה שחלפה, חלק רוצים לראות כבר את כל קרובי המשפחה וחלק היו מעדיפים להשאר בבית, חלק מהם בידיוק הרימו טלפון לדודה לשאול שוב אם זאת היציאה הראשונה או השנייה ולאיזו קומה לעלות.. ואיפה לעזאזל יש חניה בת"א.

ואת כאן, לא הולכת לשום מקום, גם אילו היו לך גלגלים... סופרת את השניות, שומעת את הבטן מתייאשת לאיטה מהרעב שכפו עליה, יורדת בעצלנות מהמיטה הגבוהה, מורידה רגל אחת, קופצת עם הרגל השנייה, הרצפה קרה והמזגן מכוון עלייך בידיוק. את מושיטה יד אחת, תוך כדי צמרמורת קור, אל עבר מדי הא' ה"חגיגיים" שלך וחושבת, עוד קצת, על כל אלו שנמצאים עכשיו אי שם ובשניות אלה ממש, שומעים איתך את אותו השיר בידיוק.

מעניין אם גם הם, לרגע חשבו עליך...

שלג.