תלמיד בודהיסטי אחד והסנסיי [המורה] שלו הלכו לטייל על גדות הנהר,

לפתע, ניגשה אל השניים בחורה עירומה יפת תואר וביקשה מהם שיעזרו לה לחצות את הנהר

התלמיד, שנשבע לחיי נזירות וצנעה ללא קשר ומגע עם נשים, בעיקר לא עירומות- עמד מזועזע במקומו

בעוד הסנסיי שלו- הרים את האישה ונשא אותה על זרועותיו אל עבר הצד השני של הנהר.

הנערה הודתה לסנסיי והמשיכה בדרכה.

הסנסיי חזר אל תלמידו ואלה החלו לצעוד בדממה בחזרה אל המנזר

כל הדרך מתחבט התלמיד ברגשותיו- איך ייתכן, שהסנסיי החכם שלו, מורה דרכו, מלמדו, שתמיד העריץ, חטא כ"כ והפר את שבועתו כשהוא אוחז בידייו אישה ערומה[!] אל עבר הצד השני של הנהר? איך זה יכול להיות?
אחרי הליכה ארוכה הגיעו התלמיד והסנסיי אל שער המנזר,

התלמיד שהרגיש שאין בכולתו לשמור יותר בבטן את כעסו ורגשותיו פנה אל הסנסיי בזעקה-

"סנסיי! איך יכולת לעשות את זה? לקחת אישה עירומה על זרועותיך אל עבר הצד השני של הנהר ולנטוש את כל אמונותיך???" 

הסנסיי הסתובב אל התלמיד ברוך פנים וענה לו

"אני סחבתי את הנערה הזאת 20 שניות,

אבל אתה, אתה סוחב אותה איתך כבר יום שלם..."

רדי לי כבר מהגב,

שלג.

ומרגע לרגע זה רק הולך ומתבהר, ובין האור הלבן הזה, שבהתחלה היה מבלבל, אפשר להתחיל לראות הגיון

הכל הוא כמו שצריך להיות, ושום דבר לא אחרת. יש לנו מציאות אחת, ודרך אחת ללכת בה, וזה רק נראה אחרת

העימותים הגדולים לא יהיו אלה ששיערתי שיבואו, או שהתכוננתי אליהם, אלא דווקא אלה שבאו לי בהפתעה, תמיד אלה שבאו בהפתעה

הפתעות תמיד יש בחיים, בעיקר כי אף אחד מאיתנו לא ניחן ביכולת לחזות את העתיד, ולהיות פריק-קונטרול זה רע. וחוצמיזה, שצריך ללמוד לאהוב הפתעות.

אני לא יכולה לקבוע שום דבר

יבוא מה שיבוא, ילך מה שילך

ומה הסיכוי שאחרי 7 שנים, אעלה שוב על מונית ואגלה שהנהג שלי מרפא ברפואה סינית שהחליט להגשים חלום ילדות ולהיות נהג מונית לשנתיים?

טירוף

ובעיקר צרור של הרגשה חמימה ונעימה של שייכות אין סופית

שלג.