לא הייתי רוצה שיזכרו אותי ככה, אם הייתי מתה פתאום.

לא חושבת שהיו רושמים עלי שהייתי אדם דגול, או מיוחד במינו, לא אדם ערכי או אוהב או ציוני במיוחד.. לא, לא היו רושמים עלי את כל זה. למעשה, נראה לי שלכותבי ההספד הייתה עבודה קשה... הרי כשאתה מת, לא ממש נעים לרשום שהיית אדם עצבני ומציק, שכל פעם כשחזרת מהצבא רק היו רוצים להפטר ממך, שתמיד היית משאיר חדר מבולגן ועושה היסטריה מכל דבר, שצעקת על כולם גם על שטויות ותמיד היית חולני וכפוי טובה שלא העריך שום דבר בחיים. לא, לא נראה לי שהיו רושמים.
וזה עצוב, כי לא ככה הייתי רוצה שיזכרו אותי, אם אני אמות פתאום. ומי יודע, זה יכול לקרות בכל רגע... אני אלך ברחוב ודוד שמש יפול עלי מאחד הגגות, או שתהיה סופה ויפול עלי עץ, או גם סתם דברים פשוטים כאלה.. אתם יודעים, כמו ללכת ברחוב ולהדרס, או לעשות תאונה עם האוטו, או להחליק במקלחת, להתחשמל למוות, למות מאיזה מחלה או.. מחנק, מלחמות..

ואני לא יודעת מה לעשות, לשנות רושם זה קשה. במיוחד כזה של כמעט 19 שנה... הייתי רוצה שיגידו- זאתי הייתה משהו... שלא ניתן להסביר במילים. אדם דגול, משכמה ומעלה. תמיד דאגה ורצתה ואהבה ושאפה והייתה הרפתקנית, הייתה אדם חזק ואמיץ שידע את היכולות שלו ולא פחדה לנסות ולהתנסות ולהראות לעולם ולהוכיח שגם היא יכולה.

אבל לא, נכשלתי בכל דבר. נכשלתי בילדות ובתיכון, בטירונות ואפילו בקורס. ומה אני עכשיו..? וואנבי קרבית שיושבת בחדר ממוזג ועושה שבוע שבוע, והדבר הכי קרוב למלהיב או מסעיר או מורעל שיש לה זה לצאת להציל את הבה"ד ולהדליק את הגנרטור חרום לגמרי לבדה. ווואו, כמה שהרגשתי טוב אחרי שחזרתי לחמל וכולם התלהבו שאני, הבחורה הקטנה והצנומה, הצליחה להדליק את הגנרטור חרום לגמריי לבדה, כאילו היה במעשה כל כך הרבה פיסיות שזה פשוט נס שהצלחתי למשוך כפתור וללחוץ על השני... נטורף פשוט, היכולת! ממש גיבורה. צל"ש, אני אומרת לכם.

וטוב שהם לא התלהבו עם זה כל כך שהתחילו לדבר שאני זאת שאצא לארועים עם החפ"ק כי בכל זאת "היא הייתה בקמ"ש חילוץ", גבר גבר אני.
כשבעצם מה שהכי בא לי עכשיו זה את הנשק שלי בחזרה, ולהסתער על דיונות ולעשות פזצטות על אבנים חדות ולקרוע לעצמי את המרפקים ולצאת למסע בראבק עם הקשר על הגב או משהו, לצבוע את הפנים ולהזיע כל כך כל הדרך ולקלל את עצמי על זה שיצאתי למסע המקולל הזה בכלל. ולהתלכלך מהפודרה של שיבטה בשטח אחרי שלא התקלחתי 5 ימים, ולעשות מטווחים, יו כמה שהייתי רוצה לעשות מטווחים... ולאכול טונה עם תירס ולקנח במלפפון חמוץ ואם יהיה לי מזל אז לארוחת בוקר מחר אני אוכל ריבת תותים ולא ריבת אוכמניות!

ושיכירו אותי, אותי באמת. ההורים, המשפחה.. שידעו מה עברתי, שאני לא חלשה כמו שחושבים, ממש לא. אפילו חזקה לפעמים, כשממש רוצה. שיעריכו אותי. שיאהבו באמת ושידעו מה לכתוב.

שלג.

Love - Devotion
Feeling - Emotion
Don't be afraid to be weak
Don't be too proud to be strong
Just look into your heart my friend
That will be the return to yourself
The return to innocence
If you want, then start to laugh
If you must, then start to cry
Be yourself don't hide
Just believe in destiny
Don't care what people say
Just follow your own way
Don't give up and miss the chance
To return to innocence
That's not the beginning of the end
That's the return to yourself
The return to innocence
Don't care what people say
Follow just your own way Follow just your own way
Don't give up, don't give up
To return, to return to innocence.
If you want then laugh
If you must then cry
Be yourself don't hide
Just believe in destiny.
that's the return to innocence
[Enigma]

פעם מישהו סיפר לי סיפור שממש נגע לי ללב. לאט לאט העניינים התפתחו ומסיפור יצא סוד שהתגלגל והתפתח והפך למשהו רציני. אחר כך הכל התפוצץ ולא נשאר לב, רק סיפור.

*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*

כוכבים זוהרים בשמיים מדברים איתי בלילות

שואלים שאלות בין ערביים

לרובן- אין לי תשובות.

לאן הולכים כוכבים שנופלים

ולמה הרוח נושבת

ואיך ילדה כמוך- יפה, לגמרי לבד פה יושבת?

אולי  נקפוץ פה לבר

ונשב על כוס בירה, כוס יין

נדסקס על רומו של עולם ונשכח עניינים בינתיים

ומי אמר שכוכב לא יכול לדבר

וצריך לנצח לשתוק

אולי תבינו סוף סוף ת'אחר,

תאהבו ותצאו מהשוק.

*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*

על כר דשא קטן היא יושבת, ובשבילה הוא כל העולם עם פיסת שמש קטנה שאוהבת

אותה הכי מכולם

וענן אחד מחייך לה

ומוסר נשיקה רטובה

וטיפת טל עגולה ודשנה

על עלה תופסת תנומה עמוקה

גמד ורוד על הדשא קופץ

עם חרגול סגול ופייה צהובה

וביחד תופסים את הקשת

ובצבעים עושים מהומה

כך נוצר לו פלמינגו עם נקודות ירוקות

וכבשה סגולה עם פסים

והשמש נהייתה כחולה וחומה

השמיים נהיו ירוקים

לפתע פתאום, כמו מחלום

פקחה את עינייה ואז

הכל במקום, דבר כה איום

היא לא עישנה עוד מאז.

 *+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*

רגעי שכרון חושים. או שיגעון. או סתם עצבות איומה שפתחה אותי לצד המודחק והדמיוני שזנחתי.

אל תאהבו יותר מידי

שלג.