וואו זה היה יום ארוך... התנצלות לקהל הקוראות על האיחור בפרסום מתכון המעמול. אבל היו לי אורחים.

בצהריים הגיעה אחותה של זוגתי ובעלה (של אחותה של זוגתי, לא של זוגתי) לארוחת המבורגרים. הזמנו לנו באגאדיר שלושה בורגרים צמחוניים ואחד לא, כאשר התנאי היה שלא יעיזו לשים לנו חמוצים בבשרי (בעלה של ממש פנאט בנושא, אפילו יותר ממני).

כמובן שהמנה היחידה שהגיעה עם חמוצים הייתה שלו. וזה עוד אחרי שביקשנו מהם בפירוש (עם שיחת טלפון אקסטרא) שלא לפשל.

אחרי 40-50 דקות הגיע השליח עם ההמבורגר החלופי. כמובן שגם ההמבורגר הזה היה לקוי (לא היו חמוצים, אבל גם חסה ועגבנייה נעדרו בצורה מחשידה) ופשוט לכולנו נשבר הזין מהם, ועשינו סבב צרחות טלפוני על המסעדה.

בפעם הבאה שהשליח הגיע, הוא עשה את זה עם הכסף של המנה.

אח"כ הגיעו ההורים שלי לביקור (בשעה שש בערך) שנמשך עד לחצות (או כפי שאבי היקר הגדיר זאת "התנחלות ארמנית").

זו בדיוק הסיבה שלא הצלחתי להגיע אל הבלוג. אבל יש לי נסיבות מקלות.

באזשהו שלב אחרי ישיבת מזון והטפות מוסר על המרפסת, עברנו לחדר כדי להראות להורים את האתר החדש שלי (זה שמציג את העבודות שלי).

אחרי שראו את הצילומים שלי וקראו כתבות שכתבתי, שאלה אמי בתמימות אם יש לי את המשחק bejeweled. איזה חברה שלה זיינה לה את המוח והיא ממש רוצה לדעת מה זה. בלי לחשוב פעמיים אמרתי לה "בטח שיש לי".

מקץ שלוש שעות הבנתי שזו אולי הייתה טעות לתת לה לשחק... אני לא מבין איך אנשים בוגרים ומיושבים בדעתם יכולים להתמכר למחשב ולעיסוק בו...

היה שלב שהסתכלתי עליה משחקת והיה לי בדיוק את אותו המבט של סוחר הרואין שהצליח לדרדר ילדה טובה בת 12 להתחיל להריץ לווריד :)

אחרי שהצלחתי לנתק אותה מאינפוזיית הפיקסלים (לא לפני שציידתי אותה עם סמים הבייתה) דבר ראשון התיישבתי אני ליד המחשב, לראות באי-מייל אם היו תגובות, אם מישהו העלה פוסט חדש, לסייר בבלוג ולהעלות פוסט (כל זה תוך כדי צחצוח שיניים). אני מכור? לא נראה לי.

אה, כדרך אגב... המעמול יצא נפלא.