אתמול יצא לי להתקשקש קצת עם אקס במסגרת הפוסט הקודם, והוא עלה על זה שאני זקן.

אני כמובן הכחשתי ואמרתי שהוא פשוט צעיר. שזו מעין הדחקה, אבל חפיף... לא משהו רציני מדי.

היום אחרי העבודה הלכתי לי לסנטר לבריכה ולפתע זה היכה בי. היום יש מפגש ישרא שהילד אירגן

אז נכון, תמיד יש את הקטע של הסניליות שעובד לי בתור תירוץ (לא קשור לזיקנה, בעיקר הרבה יותר מידי סמים בתור ילד)

ותמיד עומדת לצידי העובדה שהייתי צריך לעבוד.

אבל זה לא תירוץ.

יש מפגש ישרא והבטחתי להגיע.

אז מייד עברתי לחלק השני של הסנטר ליד מקום המפגש (הפוך על הפוך, שזה בכלל מקום מפגש לנוער), השעה הייתה בערך 14:00 והיו שם איזה עשרים חבר'ה צעירים, ממש צעירים, שנראה היה כאילו הם ממש נהנים מארוחה המורכבת מכל מיני ג'אנקפוד ובעיקר זה מחברתו של זה.

חשבתי בהתחלה לשאול אותם אם הם החבר'ה של ישרא (למרות שדי הטלתי ספק בעניין) אבל אחרי שהתבוננתי בהם מהצד במשך כמה דקות, הבנתי שאני לא שייך לשם. משובת הנעורים היא ממני והלאה. אם הייתי צריך שכנוע לכך שאני זקן ולאו דווקא שהם צעירים, הרי שזה היה הרגע שהגונג היכה בי במלוא עוזו. (למרות שטכנית הגונג היכה בי כעשר דקות אח"כ כשכבר הייתי בבריכה).

 לפני שבועיים הכרתי בעובדה שאני בורגני.

חבר טוב מניו-יורק שביקר פה למשך שלושה שבועות, שהוא אחד האנשים היחידים שלשיחות עימו אין טעם לוואי של רדידות וצבעי מאכל שבדר"כ מלוות שיח בין חברים, חשף אותי לעובדה כי אני כל כך סנוב ואליטיסט (אפילו טלוויזיה אין, אקט אליטיסטי ברמות-על). ולראשונה ראיתי שהוא צודק.

את זה שאני גיזען כבר הבנתי מזמן. זה לא אומר שאני אוהב את זה, אבל התחלתי לקבל את העניין ולקוות שהשינוי יבוא מהבנה, לא מהכחשה.

והיום, בזכות המפגש של ישרא, הבנתי גם שזהו זה, אני לא ילד.

אז תודה אקס.

ואני בטוח שעוד יצא לנו להפגש.