בבוקר כשיצאתי לטייל עם הכלבה, יצא לי לראות את האישה עם הכי הרבה מזל בעולם.

ליד הבית יש אתר בנייה. בניין ישן שמוסיפים לו עוד כמה קומות.

בעודי שקוע בראשי בכותרת הבוקר של העיתון, שמסרה כי ראש הממשלה של ישראל נמצא רשמית במצב של תרדמת, שמעתי צעקה מהקומה העליונה של הבניין.

אחרי שנייה נשמע בום גדול של משהו שנפל על גדר המתכת שמפרידה בין אתר הבניה והמדרכה הצרה.

מייד אחר כך ראיתי אותה - אשה בשנות השלושים המאוחרות שלה, שקורת העץ הענקית שנפלה מהקומה השישית נפלה במרחק כמה סנטימטרים ממנה.

היא הייתה במצב היסטרי למדי, ובהחלט ניתן להבין זאת, אבל היא הייתה שלמה ובחתיכה אחת.

ניגשתי אליה עם עוד כמה אנשים, וראיתי שהם מטפלים בה ושבדיוק עצרה שם ניידת משטרה, אז המשכתי בטיול עם הכלבה.

בדרך חזרה, אחרי 3-4 דקות, עברתי שם עוד פעם, לראות אם הכל בסדר. היא הייתה שם, נשענת על מכונית, חיוורת לגמרי, ודיברה בטלפון.

רציתי לומר לה כמה מילים טובות ולעודד אותה, אבל ראיתי שהיא מדברת, אז החלטתי שלא להטריד אותה.

גם ככה, כל מה שיש לומר במקרים כאלה הוא קטן לעומת המקרה עצמו.