גם בתור ילד, עוד לפני שידעתי משהו על תאגידים ועל שליטתם הארורה בעולם, לא סבלתי את העכבר המתחסד הזה.

איכשהו, הצילומים האלה כאן חיכו לי במחסן(ית) מזה זמן מה, והיום הם צצו.

היום השנה להירצחו של רבין, יום שבו לפני 13 שנה, כשעוד הייתי חייל צעיר, רצחו לי את התקווה.

היום זה גם יום הבחירות בארה"ב, בחירות שלשם שינוי, עשויות להחיות את התקווה שפוליטיקה זה לא רק נאחס. בחירות שעשויות להחיות את אותה תקווה אבודה, גם אם בגרסה יותר פגיעה וזהירה.

אם רצח רבין היווה את תום הילדות, אולי מחר נקום להתחלה של התבגרות.

זו תקווה.

god bless us all

צולם לפני כחודשיים, שלושה על המדרכה מול חנות הסכינים של לובלינסקי בקינג ג'ורג'.

ואגב, בתור מי שרק שמע על זה ולא ראה את הדבר האמיתי (בשל מוגבלות טלוויזיונית) הוידאו הזה הותיר אותי עם לסת שמוטה.