כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גגון אינטראקטיבי
והפעם במסגרת פינתנו "התמונות שלא צילמתי".
אתמול אחרי הים, ישבתי עם חבר בבית קפה בשינקין, כשפתאום הוא נקרע מצחוק ומראה לי רכב מתקרב, שכל יושביו (נהג, נוסע מקדימה ושניים מאחור) מוציאים יד מהחלון ומחזיקים טוב טוב, שלא ייפול חלילה, מזרן זוגי ששכב על גב הרכב.
כל יושבי הקפה שהבחינו בגגון האינטראקטיבי נקרעו גם הם מצחוק.
| |
crazy white men ובמסגרת פינתנו התמונות שלא צילמתי, הרשו לי לספר לכם על דבר פסיכי לחלוטין שראיתי אתמול ברכיבת בוקר. בעודי רוכב על האופניים על גדות הירקון, קצת לפני מרכז הספורט הימי, הבחנתי בסירה צבועה בצהוב ואדום, עם ראש וזנב של דרקון. בשני צדי הסירה שורות של חותרים, כשמאחוריהם עומד הנווט עם משוט הניווט ומלפניהם, בראש הסירה, יושב איש מבוגר עם תוף טם-טם גדול ונותן להם מקצב חתירה אפריקאי. כמעט נפלתי מהאופניים כשהבנתי מה אני רואה. איזה אבא עם תינוק בעגלה נעצר שם גם כן, משתומם כמוני לנוכח סירת העבדים המוזרה שנחתה לה בלב הירקון. אחרי שווידאנו ששנינו רואים את אותו הדבר, התחבטתי אם לנסות לצלם את זה בעזרת המצלמה בסלולר, אבל הגעתי למסקנה שהתוצאה תצא כל כך מאכזבת, שאין ממש טעם לנסות.
| |
חוטר ישי בזמן האחרון יש לי פחות מוזה לצלם. אני מסתובב פחות עם המצלמה, אני יותר עסוק, ועוד כל מיני תירוצים. שורה התחתונה: אני מצלם בעיקר חברים לאחרונה, וכיוון שלרובם נמאס מזה, אני לא ממש מצלם. מה שאומר שאין לי יותר מדי מה להראות. תקופה כזו.
אז במסגרת התמונות שלא צילמתי, בסיבוב הלילה עם הכלבה, בסביבות חצות הליל, עברנו ברחוב שינקין ליד חנות קטנה לצרכי עישון (או בעברית: מרכול לבאנגים) וראינו צוות של שלושה אינסטלטורים שנכנסו לחנות עם חוטר ענק, כזה של פתיחת סתימות ביוב. לא הפסקתי לצחוק כל הדרך הביתה מהחוטר שהאנשים האלה העבירו באישון לילה לחנות הבאנגים. כשמספרים את זה ככה במילים, זה לא נשמע משהו, אבל זה היה מראה משעשע למדי.
| |
אלבום התמונות הנעלם - חתונה והפעם במסגרת אלבום התמונות שלא צילמתי: חתונה המונית של 50 זוגות מתושבי הצפון, שהתחתנו הערב בנמל תל אביב.
בתום רכיבת אופניים ארוכה במיוחד הפעם (כולה 32 ק"מ, אבל אני משתפר) חזרתי דרך הנמל הישן. נחיל של אנשים בצמוד להאנגר 11 חסם את דרכי. בדרך כלל אני מאוד קצר רוח לגבי דברים שעומדים במסלול השעיטה שלי אל עבר האופק, אך היה שם משהו מאוד יפה בכל אלפי האנשים הללו שבאו לחגוג עם יקיריהם, לאחר שבביתם לא ממש הייתה להם אפשרות לשמוח.
אחרי עיכוב קטן של 4-5 דקות (היה צפוף מאוד) המשכתי בדרכי.
לכל מי שחושב לבוא אליי בטענות לגבי העובדה המצערת שלא שלפתי את המצלמה, הרי שהיה לי תירוץ מעולה: אין שום סיכוי בעולם שאני יוצא לרכיבה עם המצלמה המאוד כבדה שלי. זה ממש בלתי אפשרי.
| |
הצינור
אתמול יצאתי לפזז עם חברים במסיבת morning mayhem שנערכה אחה"צ בקפה ברזילי.
מדובר במרתף די קטן, אפל ומלא עשן, וכאשר המקום התמלא היה ממש קשה לנשום שם (מסתבר שהייתה איזו בעיה במיזוג).
יצאתי למעלה, אל מחוץ למועדון, כדי לנשום אוויר.
מחוץ למועדון, יש צינור איוורור בקוטר של כמטר, שהוציא כמויות מטורפות של עשן (כנראה בדיוק התחיל המיזוג לעבוד), על עץ שעומד שם.
העשן יצא מהצינור בעוצמה ונשאר ממש בעיגול מושלם עד שפגע בעץ והתפוגג ונשבר מסביבו.
מאחורי העץ ישנו עמוד תאורת רחוב שהאור שלו נשבר בין ערפילי העשן והעלים של העץ בצורה משגעת לחלוטין.
את התמונה הזו לא צילמתי, כי לא לקחתי איתי את המצלמה כדי שאוכל לרקוד בצורה נוחה.
בשלב מאוחר יותר של הערב, כשיצאנו מהמועדון, לקחתי חברה כדי להראות לה את התמונה שלא צולמה, אבל כיוון שהמיזוג כבר עבד כמו שצריך, לא היה מה להראות.
(אגב, שנה אזרחית טובה וחנוכה שמח)
| |
חמץ ומצה
ביום ראשון, בבוקר החג שאחרי ליל הסדר, נכנסתי לסופר צמוד לבית כדי לקנות משהו.
על הדוכן שלפני הקופה היייתה מונחת חבילת מצות שקופה ושקית ניילון מלאה בפיתות, עם קרטון ביצים.
התמונה הייתה מופלאה, אבל עד שהוצאתי את המצלמה הקופאית כבר לקחה את המוצרים והרסה לי את הפריים...
| |
תמונות שלא צילמתי
לפעמים דווקא התמונות שלא צילמתי, הן תמונות הכי יפות שיש.
לפני כשבוע עליתי לגג של הדיזינגוף סנטר. ליד קולנוע לב מצאתי בלון ירוק. בשביל הכיף השלכתי אותו למטה אל המפלסים הנמוכים יותר, והוא התעו]ף בתנועה איטית ונחת בדיוק באמצע הדרך בין איש מבוגר וילדה צעירה שפסעו האחד מול השני.
הרגע ששניהם קלטו את הבלון באוויר, מעט מעל גובה העיניים וליוו אותו עד הרצפה. זה היה אחד הרגעים היפים ביותר שיצא לי לראות.
לא תמיד צריך מצלמה
רוב המראות היפים ביותר שראיתי בחיי, נחרתו לי בתודעה בגלל שלא הייתה לי בדיוק את המצלמה לידי.
| |
עדכון טקסטואלי בתל-אביב - או איך 274 מילים עדיין לא שוות תמונה אחת... ובכן... אף פעם לא הייתי אוהד גדול של תאגידימים למיניהם והבנק שעימו אני עובד אינו שונה יותר מדי. אמש כשהוצאתי פירוט חשבון (אני בדר"כ די מעופף ונטול מושג בנושא) בכספוחור די הזדעדעתי לגלות שאני במינוס די עצבני (בעקבות פתיחת העסק החדש). כמובן שמייד הגעתי הבייתה, גייסתי את כל משאביי הנזילים ונשבעתי ששלישית לא תיפול מצדה. היום, שמח וטוב לב, ניגשתי אל סניף הבנג בדיזינגוף סנטר, כדי להפקיד קצת מזומנים ולהרגיע את המפלצת. בעודי בתוך הסניף ניתר אל עיניי אחד האימג'ים היותר מרהיבים וויזואלית שראיתי אי פעם בבנק. כאשר מסתכלים מהבנק החוצה, יש כלוב זכוכית של הכספומטים, כאשר מביטים דרך תקרת הזכוכית של הכלוב החוצה, הלאה אל הרחוב, משתקף רחוב דיזינגוף ואילו הכביש ומעבר החצייה תלויים מעליו במעין היפוך מראה מדהים... כמו אזרח טוב (תזכירו לי לא לעשות את זה יותר), ניגשתי אל הכספר ושאלתי את רשותו לצלם. הכספר היה צעיר ונלהב, ומאוד אהב את זווית הראייה שלי, אולם הוא לא היה בעל הדיעה. הוא הפנה אותי לפופטיץ' המקומי שעמד מאחוריו.... כמובן שפופטיץ' אמר לי להתחפף ואפילו לא טרח לעשות זאת בחן, אלא פשוט אמר כמה פעמים "אסור לצלם בתוך הבנק". לא עזר שאמרתי לו שאני מתכוון לצלם את הרחוב, לא את הבנק. כשיצאתי שיתפה אותי השומרת החמודה ביציאה שאין מה לעשות, ככה זה, או כדבריה: "אין מה לעשות, ככה זה... בנק זה כמו צה"ל, אתה לא יכול לצלם סתם ככה, אתה צריך אישור מהדובר של הבנק". והנה הברקה... אולי אני בכל זאת ינסה להשיג את הדובר של הבנק, סתם בשביל הדחקה של הפרוייקט, לנסות לראות עד כמה הבנק שאני עובד איתו אטום לאומנים רגישים (שבדר"כ משתדלים לא להכנס למינוס). אל דאגה, הם עוד ישמעו ממני. ואולי אתם עוד תזכו לראות את התמונה הזו. אולי...
| |
|