והפעם במסגרת פינתנו "התמונות שלא צילמתי".

אתמול אחרי הים, ישבתי עם חבר בבית קפה בשינקין, כשפתאום הוא נקרע מצחוק ומראה לי רכב מתקרב, שכל יושביו (נהג, נוסע מקדימה ושניים מאחור) מוציאים יד מהחלון ומחזיקים טוב טוב, שלא ייפול חלילה, מזרן זוגי ששכב על גב הרכב.

כל יושבי הקפה שהבחינו בגגון האינטראקטיבי נקרעו גם הם מצחוק.

אתמול יצאתי לפזז עם חברים במסיבת morning mayhem שנערכה אחה"צ בקפה ברזילי.

מדובר במרתף די קטן, אפל ומלא עשן, וכאשר המקום התמלא היה ממש קשה לנשום שם (מסתבר שהייתה איזו בעיה במיזוג).

יצאתי למעלה, אל מחוץ למועדון, כדי לנשום אוויר.

מחוץ למועדון, יש צינור איוורור בקוטר של כמטר, שהוציא כמויות מטורפות של עשן (כנראה בדיוק התחיל המיזוג לעבוד), על עץ שעומד שם.

העשן יצא מהצינור בעוצמה ונשאר ממש בעיגול מושלם עד שפגע בעץ והתפוגג ונשבר מסביבו.

מאחורי העץ ישנו עמוד תאורת רחוב שהאור שלו נשבר בין ערפילי העשן והעלים של העץ בצורה משגעת לחלוטין.

את התמונה הזו לא צילמתי, כי לא לקחתי איתי את המצלמה כדי שאוכל לרקוד בצורה נוחה.

בשלב מאוחר יותר של הערב, כשיצאנו מהמועדון, לקחתי חברה כדי להראות לה את התמונה שלא צולמה, אבל כיוון שהמיזוג כבר עבד כמו שצריך, לא היה מה להראות.

(אגב, שנה אזרחית טובה וחנוכה שמח)

ביום ראשון, בבוקר החג שאחרי ליל הסדר, נכנסתי לסופר צמוד לבית כדי לקנות משהו.

על הדוכן שלפני הקופה היייתה מונחת חבילת מצות שקופה ושקית ניילון מלאה בפיתות, עם קרטון ביצים.

התמונה הייתה מופלאה, אבל עד שהוצאתי את המצלמה הקופאית כבר לקחה את המוצרים והרסה לי את הפריים...

לפעמים דווקא התמונות שלא צילמתי, הן תמונות הכי יפות שיש.

לפני כשבוע עליתי לגג של הדיזינגוף סנטר. ליד קולנוע לב מצאתי בלון ירוק. בשביל הכיף השלכתי אותו למטה אל המפלסים הנמוכים יותר, והוא התעו]ף בתנועה איטית ונחת בדיוק באמצע הדרך בין איש מבוגר וילדה צעירה שפסעו האחד מול השני.

הרגע ששניהם קלטו את הבלון באוויר, מעט מעל גובה העיניים וליוו אותו עד הרצפה. זה היה אחד הרגעים היפים ביותר שיצא לי לראות.

לא תמיד צריך מצלמה

רוב המראות היפים ביותר שראיתי בחיי, נחרתו לי בתודעה בגלל שלא הייתה לי בדיוק את המצלמה לידי.