כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2003
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2003
דרושים שלושה גולשים אמיצים כדי שהבלוג שלי יעבור את ה-2000 כניסות... לשלושת המתנדבים הראשונים מובטח מקום בשורה הראשונה לקונצרט נבל אצל פייה קסומה
| |
שרונית שהפכה לשלולית אם יש מישהי שהצליחה לקלוע ללב המאפלייה של הקיץ הישראלי, הרי זו שרונית, שהיטיבה לתאר (על ערש דווי) את נחיצותו של המזגן לבלוגר הישראלי.
| |
כמה שוטרים צריך בשביל דו"ח אחד??? בעודי מעביר ארגזים (עובר דירה, אז כנראה לא יהיו פוסטים בימים הקרובים) נתקלתי במחזה שהצליח להדהים אפילו אותי. ליד אזרח אחד עמדו חמישה (!) שוטרים, וכולה בשביל לתת לו דו"ח. אז מה זה הסיפור הזה, אין לנו כסף, אין לנו תקציב... חמישה שוטרים.
בואו נספור ביחד: אחת בשביל לרשום את הדו"ח אחד בשביל לראות שהאזרח לא מחטט עמוק מידי באף (בכל זאת זה לקח יותר מחצי שעה) אחד בשביל להסתכל מסביב לוודא שלא מגיעים גורמים עויינים שיוציאו את השוטרת הכותבת מריכוז. ושניים נוספים שיעמדו בצד ויפלרטטו תחי מדינת ישראל!!!
| |
ציור מדרכות – דיזנגוף סנטר אם לפוסט הקודם קראתי אוננות בחסות, הרי שפוסט זה בהחלט יכול היה להתהדר בכותרת אמנות להמונים. היום בשובי מסידורים חלפתי ביעף ליד הסנטר, כאשר הבחנתי במספר אנשים שרועים על הרצפה עם גירים והרבה מצב רוח טוב. כמובן שמייד נעצרתי לתהות לפשר העניין. מסתבר שהוכרזה איזושהי תחרות לציור על המדרכה (ממש כמו באירופה) והחבר'ה שם פשוט ישבו ושירבטו להנאתם. רוב העבודות היו די חובבניות, אבל לפחות לא הודבקו להן שלטי חסות. והייתה גם את כרמית (אל דאגה, הפעם שאלתי רשות), שהפגינה כישורי ציור קצת יותר מפותחים מהיתר, וגם הייתה חמודה להפליא.
וכמובן בשל היותה אמנות רחוב, זה היה צפוי שיהיו גם כאלו שימהרו מדי בשביל להבחין איפה הם דורכים.
| |
אוננות בחסות
אם יש סיבה שלא לגור בעיר, זה לחלוטין העובדה שכבר אין מרחב ציבורי שלא מנוצל לשטיפת מוח פירסומית. אתה מסתובב ובכל מקום יש שלטי חוצות, מסכי וידאו ענקיים ואלפי כרזות על כל שעל משכנעות אותך כמה מגניבים יהיו החיים עם פריט זה או אחר.
אבל ללא ספק מדי פעם אפילו המפרסמים מתעלים על החוצפה של עצמם. ע"ע הספסלים שמעטרים בימים אלה את שדרות העיר.
כמו כל דבר, זה התחיל ברעיון מתוק שעיריית ניו-יורק יישמה עם כמה אומנים. קחו פרות בטון, תחזירו פסלים מעוטרים. פשוט. בקיץ 2000 עיטרו את עירנו עשרות פינגווינים מצויירים וחמודים (אפילו אני השתעשעתי לי ועשיתי סופר-פינגווין) שהיו משב רוח מרענן בנוף האורבני.
אח"כ כבשו את הרחובות (בהשראת סטלני העיר כנראה) עדרי דולפינים. כשאמרת למישהי בפלצפון "אחותי אני רואה דולפינים" כבר לא הסתכלו עליך כאילו אתה צריך להכנס לאברבאנל.
הקיץ כבשו את הרחובות ספסלי התאגידימים. על כל ספסל מתנוסס שלטון קטן שמכריז איזו חברה מימנה את יצירתו והצבתו של הספסל. אין אם כן מקום לפליאה על כך שהספסלים פשוט הפכו לעוד מטרד פרסומי בעיר.
אם לפני כן אי אפשר היה להרים את הראש בלי לראות פרסומת, עכשיו גם אי אפשר להסתכל ישר.
אם אתה בוחר שלא להיות עבד\כלבת תאגידים, עדיף שתעצום עיניים.
אבל למזלנו אנחנו עדיין מדברים על ת"א. עיר שידועה בשלל כנופיות האקטיביסטים נטולי הדאודורנט שלא מהססים ללחוץ על הפסססססססס של המיכל ספריי. הגרפיטי הבא רוסס בין שני ספסלימים, על רצפת השדירה בשדרות רוטשילד (אבי כל הספונסרים התאגידימיים) בואכה שינקין.
| |
ישראלי אורגינמי
או קיי התמונה הבאה היא לא "אמנותית" אלא פשוט של שלט שקרע אותי מצחוק.
מישהו מוכן להסביר לי מה כל כך "טעם ישראלי במסעדה הזו?
האם מדובר בגבטה, פיתוח ישראלי מקורי של הג'בטה האיטלקית. שמא מדובר בשניצל שמקורו בכלל מאוסטרו הונגריה. אולי בשקשוקה הטריפוליטאית (איחס, ערבים), הפיצה מסיציליה, המרק יוגורט הבולגרי או הרוסט-ביף האמריקאי?
מזל שיצאתי בדיוק ממסעדה סינית נפלאה, כך שלא ממש הייתי צריך להתלבט יותר מדי.
| |
יום פורה. אז ככה. שבוע וקצת של בלוג. לא מעט תמונות, פאדיחה גדולה אחת, יותר מאלף כניסות. היום היה יום עמוס למדי... הרבה תמונות וכאלה. אבל עכשיו אחרי שעשיתי סיור בבלוגים של אנשים מסויימים (שבהם הועלו מספר רעיונות יצירתיים לגבי מה צריך לעשות לי) אני לא ממש יודע מה עליי לעשות. את הבלוג הזה פתחתי בשביל החשיפה. אנשים אחרים פתחו בלוג בשביל הפרטיות. במפגש הנעים שהיה לי עם חתולת הרחוב ליד הבסטה, היה לי נפלא לראות פנים מאחורי בלוג. בעקבות האירוע הלא נעים שהתפתח אח"כ (שעליו לקחתי אחריות והתנצלתי בפניה, ושכל השאר יקפצו לי) קראתי שצריך לשרוף לי את הבסטה, לסקול אותי בכיכר העיר ועוד שאר עינויים, מאנשים שמה שמוביל אותם בחיים זה שנאה, והנה ממש בפתח ביתם הווירטואלי יש להם הזדמנות לפרוק אותה, איזה כיף! אז לכל מי שחושב שצריך לסקול אותי, אני מזמין אותו לבוא ולדבר, מי יודע, אולי כשתוציא את האף שלך מהאספסוף האלקטרוני, תפגוש אנשים שיערערו קצת את הגישה האלימה שלך לחיים.
| |
אבא גאה תכירו את אבו. הבייבי-עץ אבוקדו הנפלא שלי.
| |
לדף הבא
דפים:
|