זו מלחמה שקטה

מאי שלי, האוצר של הבית שלנו

ובעיניי, הדבר שיחזיק את הזוגיות הכי טוב אחרי שיגמר כל הלחץ והתקופה העמוסה הזו.

אהבה אחרת, אהבה שגורמת להסתכל על העולם אחר

פתאום, אחרי כל השחור שעבר כאן מגיל ההתבגרות

אני רואה את העולם אחרת. פתאום אני קמה עם חיוך ענק וחוסר שליטה בצחוק ובפרפרים בבטן

פתאום אני טובה במשהו, בעיניי לפחות

אני טובה בלהיות אמא. וזה כנראה כל מה שאני צריכה לעשות.

אומנם אני לא סופרת גדולה, ויש לי רק ילדה אחת, אבל אני חושבת שבשבילי, ובשביל מי שיקרא כאן אי פעם או יחפש תשובה

אני אתחיל לרשום תובנות, ודברים שלמדתי. שיכולים לעזור הלאה.

אז זה יהיה פוסט ארוך של מסקנות שאספתי במהלך החמישה חודשים הכי מרתקים.

קודם כל אתחיל במוכנות להורות! בעיניי, אין דבר כזה להיות מוכן. כשהילד בא, אתם מפתחים יכולות חדשות. אף אחד לא הכין אתכם למה שהולך לקרות, בסדר, הכרתפ תינוקות של חברים, בני משפחה, אחות, דודה, אח, כמה שזה נראה היה קרוב ככה זה בעצם היה רחוק והאסימון הזה נופל לנו כשנולד לנו תינוק, אז אנחנו מבינים שלא ידענו כלום.

לא ידענו שעייפות זה משהו שקשה מאוד לסבול לאורך זמן, אני לפחות, בשלושה חודשים הראשונים הייתי קולית, לא הייתי עייפה, היה כייף חיים, התעוררה? איזה יופי חיבוקים. הנה עכשיו, חמישה חודשים, ואני רק מתפללת לעוד דקה של שינה.
לא ידענו שתינוקות/פעוטות קמים מאוד מוקדם בבוקר, בחמש וחצי או במקרה הטוב שש וזה הכי קשה בחורף כשעוד חושך בחוץ וקר, וכן, לא משנה אם תמשכו את השינה גם לאחד בלילה, הם עדיין יקומו מוקדם. ככה ש.. עדיף שישנו כמה שיותר, גם להתפתחות שלהם וגם.. לשקט אחרי יום עמוס.
לא ידענו שתינוקות צריכים כי זה ממש צורך להיות רק עלינו, על הידיים כי כל פעם שנניח אותם אחרי שעמלנו כה רב להרדים אותם, הם יתעוררו, תלוי בתינוק כמובן. שלי, בא לה בתקופות, לפעמים ממש סנובית, ולא מעוניינת שארים אותה, מתעצבנת אפילו. ולפעמים רק נרגעת בחיבוק.
לא ידענו שבכי של תינוק קשה לשאת, משהו בתוכנו נלחץ, אפילו מפחד ואנחנו מרגישים צורך עז להפסיקו וכמה שיותר מהר, אני לא יכולה לספור את הלילות שהיא בכתה ובחוסר אונים בכיתי איתה. 
לא ידענו שתינוק ישנה את כל הדינמיקה בבית, בנינו, זוג אוהב שחלם על גדולות אבל עכשיו עייף נורא, כן, רבים, וזה לא בושה להגיד, הרבה חילוקי דעות. אבל בסוף, מה שחשוב הוא, זה שהולכים לישון ביחד, ויודעים שזה תקופה שתעבור. 
לא ידענו שהנקה יכולה להיות מאתגרת כל כך, למה הוא לא מתחבר וזהו??? כל יונק עושה את זה בקלות כל כך, למה זה שונה אצלנו? וזה, עניין של התמדה ואמונה
לא ידענו שכל פעם שנפתח את החיתול נקבל שפריץ של פיפי לפנים, אצל בנים שמעתי שקורה. מאי שלי, עשתה רק פעמים בודדות פיפי, וזה היה על אבא שלה :)
לא ידענו שעם התינוק החמוד שנולד לנו, נצטרך גם להתמודד עם אובדן של ״חיינו הקודמים״, אישית, החיים שלי עכשיו עם האושר שהביאה נראים יותר טוב
לא ידענו ולא ממש סיפרו לנו ״את האמת״ על תינוקות, על הורות, על משפחה, על זוגיות, על שינויים, על תוכניות לחיים, על החיים.
אולי טוב שלא סיפרו? אולי איפה שקשה נלמד לגדול? איפה עשינו טוב? איפה טעינו? עשינו הכי טוב שאנחנו יכולים?

בעיניי, צעד צעד, ואז רוצים גם עוד ילדים :-)

אז ההתחלה - הנקה

ליניקה יעילה ולא פוצעת חשוב מאוד שהתינוק יפתח גדול את פיו, יכניס את העטרה רק מאיפה שהלסת התחתונה נפתחת האף פנוי נראה את העטרה שליד האף חשופה. אם הבייבי עוד קטן, אפשר בהתחלה עד שלומד את הטכניקה ללחוץ מעל החזה, ככה שלאף יכנס אוויר

טריק שלימדו אותי בהתחלה, לשים את האף באזור הפיטמה, ואז הוא מריח את האוכל ופותח את הפה גדול כדי להגיע. עניין של שניות להרים את הראש שלו ישר לפה. אני הייתי צוחקת איתה ועושה לה "אהההם" כמו של נמר, ממש בזמן שאומרים אההם (כמו ביס) זה המהירות שהרמתי את הפה שלה וככה התחברה נכון.

הנקה היא הדרך הכי טבעית להאכיל ילד, ואין דבר כזה בעולם שאין חלב, או נגמר. אם זה לא בעיה פיזיולוגית. זה פשוט דורש התמדה. נכון, שמעתי שיש המון בנות שהתינוקי לא ירד מהידיים, פשוט לא. היה מתחבר גם לחצי שעה ושעה. אבל זה הדרך שלו להסביר לגוף מה הוא רוצה, ואחרי חודש חודשיים זה מסתדר. ונבנינו? לא מכירה התחלות שהן קלות כלכך. אז לפחות לדאוג במקסימום לבריאות של הפלא שלנו. התמדה, היא המילת קסם, וגם אם קשה וגם אם בוכים.. להתמיד. זה לא רק הכי בריא, זה גם הכי חסכוני, בחישוב בצחוק שעשיתי עם בעלי, זה חוסך 17 אלף שקל לסיליקון לחזה (כי חזה מלא חלב נראה כמו סיליקון) וכסף שיוצא על תחליפים (מה שהבנתי שלא דבר זול)

שלב השני בתהליך ייצור החלב מתחיל כ-70 שעות לאחר הלידה שזה ביום השלישי ללידה, (כמובן בהנחה שאין בעיה בריאותית או אחרת בייצור החלב).
ביום השלישי שבו כבר משתחררים מבית החולים וחוזרים הביתה, פתאום אנחנו מגלות ש״גידלנו שדיים״ ושהשד גדוש בחלב. החלב הזה הוא כבר לא הקולוסטרום, אלא חלב מעבר המורכב הן מהקולוסטרום והן מהחלב ״הבשל״ והוא כבר מקבל את הצבע הלבן/צהבהב שאנו מכירות. כדי שביום השלישי ללידה לא נגיע למצב שבו ישנה מלאות בלתי נסבלת בשד, שבקלות עלולה להתפתח לגודש ודלקת, חשוב מאוד להניק כל הזמן. חשוב וכדאי, למי שרוצה ויכולה להניק, להניק כבר לאחר שהתינוק נולד. להניק ברצף גם בימי השהייה בבית החולים ולשים לב לזה במיוחד ביום השחרור מבית החולים שזהו יום עמוס בסידורים לקראת השחרור הביתה וכל הדודות והמבקרים שבאים עם החזרה הביתה.
אז תזכרו, רצף ההנקות, זהו הסוד, להוציא את החלב מהשד, וזה תמיד עדיף בהנקה ולא בשאיבה.

בעצם, כל הפואנטה של הנקה היא גירוי. ככל שמחברים את התינוק הגוף רוצה להעניק לו. 

אני אישית הייתי חברה בקבוצה בפייסבוק בשם "מניקות מעניקות" ולכל שאלה שלי הייתה תשובה, מעניקות גם לבייבי וגם אחת לשניה. 

שאיבה - 

אני אישית בחודשים הראשונים שאבתי המון, היה לי מלא חלב ולא רציתי לזרוק, ממש כמויות, אז אגרתי ושאבתי 

מהחודש השלישי הפסקתי לשאוב כי ההנקה הסתנכרנה עם הבייבי והיצור המוגבר הפסיק

לאחרונה התחלתי שוב לשאוב - שיהיה לי לגן.

הדברים החשובים שלמדתי זה שצריך שעה קבועה - כדי לא ליצור גודש,

מומלץ בבוקר אבל למי שקשה לקום - אז כמה שיותר סמוך לשעה 00 בלילה.

בנוגע לשימוש בחלב אם קפוא או מופשר או שאוב

הדבר שהכי עזר לי היה האתר של משרד הבריאות

https://www.health.gov.il/Subjects/infants/feeding/Pages/Storage.aspx

ביגוד לבייבי - 

עד גיל שלושה חודשים / עד ההגעה למשקל של חמישה קילו, התינוק עוד לא יודע לווסת את חום הגוף שלו.

מהניסיון שלי - תינוקת שנולדה בחורף. להלביש 2 שכבות חולצה, ובימים קרים מאוד, גם 2 מכנסים לא יזיקו.

כשיוצאים מהבית - ג'קט בתיק, למקרה שקר יותר

המזגן לא יותר מ 25 מעלות. מסוכן להם.

הרבה נותנים טיפים איך בודקים אם קר או חם, תבדקי בלחיים, באף, ברגליים

טוב, אז לא. טמפרטורת הגוף של התינוק - הדרך שניתן לדעת בה אם קר לו או חם לו היא בצוואר - העורך הראשי שמעביר את הדם. אם חם שם, אז חם לו, ואם קר שם, אז קר לו, ואם לא ברור- נעים!

אחרי גיל שלושה חודשים מספיק לשים לתינוק מה שאתם שמים לעצמכם. במקרה שלי, אני סובלת מקור, וגם עכשיו סוף מאי לפעמים קריר לי, אבל היא.. חם לה. הבנתי מהרבה התייעצויות שעד גיל שנה בגלל תזוזת יתר והכרת העולם חם להם. אז.. לבדוק לבדוק.

גזים - 

נראה שההנקה הלכה יפה, ומדהים. 

נראה שהתינוקי התחבר באופן טבעי, ואוכל. ואז, פתאום, אחרי שלושה שבועות צרחות אימיים. הילד לא מוכן לאכול. מתפתל וצורח. דמעות מופיעות שקורעות את הלב והבכי ממשיך לתוך הלילה

אוקיי, פה עצרתי. אישית, הזמנתי יועצת הנקה, די מזעזעת, שלא עזרה בכלום וסיכמה את זה שלתינוקת בת חצי שנה יכול להיות הפרעת אכילה. דבר שאותי מאוד עירער. ולמזלי, לא הקשבתי לה.

קראתי וקראתי והבנתי שזה חלק מהגזים.

נכון, זה שובר את הלב, ואין איך לעזור, זה גזים. וכואב.

החלק החשוב הוא - לא להציק, הבייבי בוכה ולא אוכל, זה בסדר, זה כי הבטן שלו מעקלת את היום וכואב לו. ועוד רגע זה יעבור. הוא יאכל כשהוא ירצה. ילד לא נשאר רעב.

אישית, לא נתתי ביו-גאיה או גרפוורטר, כי.. בעיניי זה תהליך טבעי, וכולם עוברים אותו. ולתת משהו, גם אם הוא הכי טבעי, שמקל מעט אבל לא מעלים ועדיין יש בכי, מיותר. עוברים את זה בהרבה חיבוקים ושיחות עידוד לתינוקי. הרבה נשיקות וחום. 

לזכור שגם אם קשה, תיכף, ממש תיכף זה עובר, ולהנות מהחיוכים הקטנים בין לבין.

טעימות - 

ההמלצה של משרד הבריאות היא מגיל חצי שנה.

אבל רק אנחנו ההורים יודעים לקרוא את הבייבי שלנו.

בפועל, ההמלצה היא כדי לא להעמיס על הילד ועל הקיבה

אבל איך אפשר לדעת שהילד מוכן?

אז קודם כל- כי הוא אומר.

אם אתם יושבים לאכול - והוא מעביר את המבט על כל ביס ועל המזלג, כאילו סקרן - הוא כבר רוצה.

שנית - הראש, אם כשמרימים לגרעפס הוא יציב ולא נשמט אחורה או קדימה, או שמושיבים על הרגליים. הם מוכנים. החלק הזה הוא הכי חשוב, כי בעצם - אם הראש ישמעט חלילה עלולים להגיע למצב של חנק

וגיל - רק אחרי גיל ארבעה חודשים, שכן, לפני כן, מערכת העיכול אינה בשלה מספיק (כמובן, שאם עדיין יש גזים, היא עדיין לא בשלה).

כפי שאתן יודעות, יש סדר וקצב לכל דבר וגם פה יש את הסדר והקצב אשר בסופו של דבר מוכתבים על-ידי התינוק וחשוב שאנחנו נהיה קשובות ולא נתערב. הכוונה היא שלכל תינוק יש את קצב ההתפתחות הפיזיולוגית שלו וכן גם את האופי המיוחד שלו.
כשתינוק נולד, הוא נולד עם חוסר בשלות פיזית המתבטאת בהרבה היבטים:
חוסר בשלות של מערכת העיכול, לכן סובלים מאי נוחות וגזים, חוסר בשלות של הכבד, לכן לתינוקות רבים יש צהבת ילודים, חוסר בשלות של מערכת החיסונית, לכן תינוקות זקוקים לחלב אם בו יש מרכיבים ממערכת החיסון של האם כמו נוגדנים המגנים על גופו. ועוד...

טוב, אז מה עושים? מתי מתחילים טעימות ומה זה טעימות בעצם, ומתי נתחיל לתת לתינוק שלנו ארוחות?

התינוק שלנו עדיין יונק, על-פי המלצת משרד הבריאות היא להניק לפחות עד גיל שנתיים והמלצה/הנחיה נוספת של משרד הבריאות היא לחשוף תינוק לאלרגנים שונים שיש במזון מגיל חצי שנה. אז איך עושים את זה???
החשיפה הזאת לאלרגנים שבמזון נעשית על-ידי טעימות מאוד מאוד קטנות לכל סוגי המזונות בהדרגה, כלומר, אנחנו שמות על קצה האצבע שלנו, ממש בקצה, ממש קצת מהמזון שאנחנו רוצות ונותנות לתינוק. דמיינו ששמים לכן לפניכן קערית עם חריף בה ומבקשים מכן לטעום, איך תטעמו? מהפחד שזה חריף מדי, תשימו ממש את קצה האצבע ותשימו בפה, נכון? אז זו הכמות שיש לשים בפה התינוק, ממש על קצה האצבע, ממש קצת.
בשלב הזה התינוק עדיין על הנקה מלאה או בקבוקים או שילוב של שניהם.
אז מתי מתחילים עם ארוחת מוצקים ???
נתחיל עם ארוחת מוצקים מרוסקת רק ואך ורק כשהתינוק התיישב בכוחות עצמו ממצב של זחילה ועמידת שש וזה לא תלוי גיל, כל תינוק יתיישב בגיל שונה בקצב שלו, יש תינוק שיתיישב בגיל 4 חודשים ואחר בגיל 8 חודשים.
ולפה כבר לא הגעתי, אצלי מאיוש, רק בטעימות, ובעתיד אכתוב על החלפת ארוחות שלמות

זהו בנתיים :-)