הגעתם למקום הנכון.

כמו בכל יום זיכרון, שוב מצאתי עצמי מרותק לטלוויזיה, צופה בסיפורים על גיבורים אמיתיים.

גיבורים כאלה שהקריבו הכל בשביל שאנחנו נחיה נמשיך בחיים שלנו ונישן בשקט בלילה.

בכל פעם שאני עושה משהו שכיף לי לעשות אותו, אני חושב על הגיבורים האלה שויתרו על זה רק בשביל שאני אוכל לעשות את מה שטוב לי.

זה פשוט עצוב.

כ"כ מעריך אותם על זה.

חשוב לזכור אותם ולא לשכוח לעולם.

תודה לכם גיבורים, תודה.

לעולם לא נשכח את תרומתכם.

זה גם גורם לי להרגיש כאילו אני לא עשיתי מספיק.

כאילו כל מה שעשיתי פשוט מתגמד לעומתם.