עוד ט"ו באב בודד. עשרים ושתיים במספר.

אלה התקופות שבהם אני הכי בדיכאון...

אבל משום מה, הפעם התחושה פחותה יותר.

אולי זה בגלל שהגעתי למסקנה שדרוש לי קודם כל אוברול כללי.

חיצוני ופנימי.

אז התחלתי לטפח את עצמי. טיפלתי בשיער, בציפורניים.

התחלתי דיאטה...המיליון במספר...

וגם התחלתי לעבוד על עצמי מבחינה פנימית.

לא עוד תחושת מסכנות, לא עוד המתנה.

שהאביר המזורגג הזה ירצה לבוא, שיבוא.

אני כבר לא מחכה לו (אתם חושבים שצריך להחליף את הכינוי בגלל זה?)

אומרים ששינוי זה טוב.

ננסה את זה קצת.

נראה מה ייצא...