נעלמתי. שוב. משום מה המחשב לא מושך אותי בתקופה האחרונה. אולי זה הדברים הרבים שתקפו אותי לאחרונה. אבל משום מה אני מתיישבת על המחשב רק שאני צריכה לבדוק ציונים. מה שמצחיק שחיכיתי לתקופה הזאת שהבובה תתגייס כי אז אני לא אצטרך לריב איתה בשביל זה, ודווקא עכשיו אני לא מרגישה צורך...

בזמן הזה שלא הייתי פה קרו הרבה דברים. הרבה מאוד.

אורי ביקר אצלי בעיר. לאורי יש משפחה בעיר שלי ולאחרונה התקיים אצלנו אחד מתוך אלפי הפסטיבלים שיש בארץ בקיץ. לכבוד המאורע החלטנו אורי אני וטלי להיפגש ולצאת לפסטיבל. טלי הבריזה בגלל מבחן ונשארנו רק אני ואורי. קבענו להיפגש במרכז העיר בערב ואכן כך היה. רק שלא היה כפי שתיכננתי. הוא לא הגיע לבד. הוא הגיע עם השותפה שלו. באסה. לאט לאט אני מנסה לחשוב אם אני באמת הייתי רוצה איתו קשר קצת מעבר למה שיש עכשיו. אחרי הפגישה הזאת, הגעתי למסקנה שהוא יכול להיות הבן אדם המושלם בשבילי. אפילו יותר מעופר :-) אבל אני לא רואה פה עתיד, לכן אני בשלב של הנמכת ציפיות. לנסות לא להיפגע שוב כמו שאני רגילה...

עופר מחפש אותי נואשות. כל יום שאני לא מתחברת הוא מצלצל "נו, את לא מתחברת? יש לי משהו חשוב לספר לך", ואני בשיא האדישות אומרת לו שאין לי כוח והוא מוזמן לספר לי בטלפון... מצחיק איך דווקא שרציתי שהוא יתקשר דווקא שרציתי יחס ממנו זה לא היה קיים. והיום שזה לא מזיז לי כל כך, זה קורה כל כך הרבה. סוג של עולם מוזר כזה.

מחר אני מתחילה ללמד בכיתה ד'. החזירו אותי לשכבת גיל שאני מכירה כבר. רציתי שינוי קצת, אבל גם זה טוב (יש כבר שיעורים מוכנים). נקווה שתצא לי מורה מאמנת טובה, ולא כמו בשנים האחרונות.

זהו אני חושבת. אה! שכחתי משהו חשוב! הפייבוריט שלי בכוכב נולד 3 זכה!! ההתרגשות הייתה עצומה. חוץ מההתרגשות, גם נדהמתי מגודל ההפקה שהייתה שם, אני מצטערת שלא הייתי שם, בטח היה דביק צפוף ומלא התרגשות...עופר היה שם, עוד לא יצא לי לדבר איתו על זה. מצחיק...