הם מצאו את גן עדן יום אחד, והחליטו לשטח אותו לאדמה. פשוט לקחו ערמה של בולדוזרים ושמו שמה משטח ענקי של אספלט והפכו את זה למגרש חניה. פשוט הגיעו למסקנה שזה יהיה רווחי יותר.
ועכשיו יש שמה בית מלון קצת מוזר ומספרה ואפילו דוכן שמגיש קרפ צרפתי עם מישהי שמרוויחה שכר מינימום. שזה באמת הרבה יותר רווחי ממה שהיה גן עדן, אבל בכל זאת.... לאן צדיקים אמורים להגיע עכשיו אחרי חיים שלמים של מצוות?
וזה משהו שהיה לי פעם.
בסוף הם גם החליטו שזה הרבה יותר טוב לקחת את כל העצים בעולם ולכרות אותם. אבל החב'רה של הגרין פיס חתכו להם את הצמיגים של הטרקטורים באמצע, אז הדבר הכי הגיוני לעשות היה לשים את כל העצים במוזיאון אחד גדול. ועכשיו הם לוקחים מאיתנו חמש עשרה שקל בשביל לראות עצים שפעם היינו רואים בחינם. וגם זה באת יוצא הרבה יותר רווחי ממה שזה היה פעם.... אבל בימי שבת, לאן אנחנו אמורים ללכת לטייל כשאין לנו גרוש על הטוסיק?
וגם את זה היה לי פעם.
ומצידי החוואים יכולים לזרוק את כל החומר ריסוס שלהם לפח. אין לי שום בעיה עם כתמים על הפירות שאני אוכל, אבל בבקשה תשאיר לי את הציפורים והדבורים חיות ובריאות.
כי יום אחד גם את זה לא יהיה לי.
ואתמול בלילה, טרקתי אחרי דלת, ושמתי חיים שלמים מאחורי. ואולי יום אחד היא תבין שהיא פספסה את הרכבת, ושאני כבר לא שמה יותר.
וככה זה תמיד.
אתה אף פעם לא יודע מה יש לך עד שזה איננו. וכל העצים, הדבורים, או אפילו גן עדן כבר לא יכול לעזור לך.
גם היא לא ידעה מה היה לה עד שהלכתי.
עכשיו אני מתפלש במגרש חניה שהיה פעם גן עדן.
בסוף יהיה טוב.
לא יכולתי שלא לעשות משהו עם השיר הזה. כבר יומיים אני שומע אותו בלי הפסקה.
Joni Mithcell / Big Yellow Taxi
סטימפי