| |
תחרות הבלוג הגרוע ביותרהבעיה הכי גדולה שלי היא שאני חושב על בערך שבע מליון דברים בבת אחת וככה אני גם מעדכן את הבלוג. |
| 8/2003
הבלוג שלי מתחיל להפחיד
טוב, חברים וחברות.
עברתי היום את מחסום האלף. ואני רוצה להודות לכל מי שהביא אותי עד הלום.
לא תיארתי לעצמי שתוך 19 יום זה יקרה.
בחישוב זריז, כרגע מספר הצפיות עומד על 1088. זה אומר שיש לי בקירוב 60 צפיות ליום.
שזה אומר שעד לסוף השנה האזרחית הזאת לא יהיה בנאדם אחד במדינה שלא קרא את הבלוג שלי.
אם לומר את האמת, אני עדיין מתפלא שאנשים קוראים את הבלוג שלי. ויותר מזה, כמה שזה נשמע מוזר, אני מופתע כל פעם מחדש כשעוד בנאדם נותן לי תגובה חיובית. זה פשוט מפליא אותי שאנשים באמת נהנים לקרוא את זה. ועל כן, אני אומר לקהל הקוראים שלי, ולקהל המגיבים שלי תודה!
אבל זה מפחיד אותי. פשוט מפחיד שכל כך הרבה אנשים נכנסם לי לחיים. ועוד אוהבים את זה!
אני חייב להזהיר אתכם, קריאה רצופה של הבלוג שלי מתחילתו עד סופו יכולה לגרום לכם להזיות, תשישות, עייפות, קוצר נשימה, ועצירות.
הבלוג שלי לא מומלץ לנשים בהריון וחל איסור לקרוא את הבלוג שלי בזמן הפעלה של ציוד כבד ובזמן נהיגה.
יש להחזיק את הבלוג במקום קריר ויבש, לנער לפני השימוש, ולשימוש חיצוני בלבד. וכמובן תרחיקו את זה מהילדים שלכם. זאת לא אשמתי אם הילדים שלכם קראו את הבלוג ואז פנו אליכם ושאלו אתכם אם בנות באמת יכולות לעשות פיפי בשפגעת.
ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית. למי שלא זוכר, או לא קרא, לפני מספר ימים כתבתי פוסט ששואל מה עדיף? להיות אנונימי ולא להתחשב במה שאני כותב, או להיות חשוף לחלוטי וכן לצנזר את עצמי.
החלטתי לעבור איפושהו באמצע. התמונה שלי עודנה קיימת, כל האינפו שלי באי סי קיו קיים ואמיתי, ואני ברמת העיקרון לא מונע מאף אחד שום מידע על עצמי. לעומת זאת, אם מישהו (מהבלוג או שלא) יחליט להתעלל בי בגלל זה, לשלוח לי ווירוסים או להציף אותי באי סי קיו, אני פשוט מסיר את המידע. אני שמח שעד היום לא עשיתי את זה ומקווה שלעולם כם לא אצתרך.
בנוסף, החלטתי שלמרות שאני לא מסתיר כלום על עצמי, אני אמשיך לכתוב כאילו אין מחר, בגבול הטעם הטוב כמובן. אני אשתדל לכתוב מה שעולה על רוחי, ואני מקווה שאני לא אפגע באף אחד תוך כדי. אבל ברגע שמישהו יגיד לי שהוא נפגע באיזושהי צורה ממה שאני כותב, אני אשמח אם הוא יודיע לי על זה ואני אשתדל לפתור את הבעיה (אלא אם כן אתן פמניסטיות מעצבנות, אתן יכולות כבר עכשיו לדחוף את הדיעות שלכן לתחת, זה לא מעניין אותי).
בקיצור, עם קצת פחדים מהמאסה האדירה של הצפיות, ועם הרבה אושר בלב, אני שמח לעבור את האלף.
בברכת חג אורים שמח
סטימפי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
