| |
תחרות הבלוג הגרוע ביותרהבעיה הכי גדולה שלי היא שאני חושב על בערך שבע מליון דברים בבת אחת וככה אני גם מעדכן את הבלוג. |
| 8/2003
 ההצקה חייבת להימשך
טוב חברים וחברות.
הגעתי לצומת בחיים.
ביום חמישי יש לי בדיקות לראות אם יש לי סרטן שוב, ויש לי חשש די רציני שזה חוזר. שום דבר לא בטוח כמובן, אבל יש לי סיבות די טובות להאמין שהסרטן חזר, ובגדול.
הכימוטרפיה האחרונה שעשיתי (השתלת מח עצם) השאירה אותי עם נזק מוחי מאד קשה, ודפקה לי בין היתר גם את הזיכרון. עד כאן למעשה כל מי שקורא את הבלוג שלי בקביעות יודע(בלקווטר, נורית, מארג'י הבורגני ועוד כמה שאני בטח שחכתי כי הזיכרון שלי ממש דפקת).
הדבר הכי חזק שאני זוכר מהבידוד ומהסבל, זה שאמרתי לעצמי שלא משנה מה קורה, אני לא עושה כימוטרפיה שוב, בחייים לא. אני אעבור כל דבר אחר, דיקור סיני, מדיטציה, אני מוכן אפילו להתחפש לגמל וללכת בקניון עזריאלי, אם זה ירפא אותי, אבל אני לא מוכן להיות יותר נכה ממה שאני כבר עכשיו. אני לא מוכן לעשות כימוטרפיה נוספת.
בנוסף לזה, בשבוע האחרון הצלחתי לפגעו במאי. בחורה שמאד יקרה לי,היא בחורה קצת משוגעת, אבל היא עם לב טוב, ואני מתאר לעצמי שאם היא נעלבה בגלל משהוא שכתבתי בבלוג, אז פה בדיוק זה המקום לומר את זה:
אני מצטער מאי
אני באמת באמת מצטער.
תוסיפו לזה את העובדה שהתחלתי לעבוד, ושאני חייב במין אופרת סבון מאמצע שבוע שעבר, עם פרשיות אהבה ובגידות ומה לא מכל כיוון, ותבינו שהחיים שלי לא הכי ברורים.
אז מה עדיף? אני כבר עכשיו נכה. מה יישאר ממני אם אני אעשה עוד טיפול? הרי אם השטלת מח עצם לא היתה חזקה מספיק להרוג את הגידול, הם יעשו לי טיפול יותר קשה, ויותר חזק, מה שישאיר אותי אפילו יותר נכה.
מה עדיף? למות צעיר בגיל עשרים ושלוש אבל לחיות טוב עד הסוף, או למות בגיל שישים,להיות נכה ולסבול כל רגע?
עכשיו אתם שואלים את עצמכם"מה קיבינימט הוא רוצה מאיתנו?"
אני רוצה שתתאזרו בסבלנות. אני לא יודע מה יקרה איתי. יש מצב שאני לוקח עכשיו הפסקה מהקטע הזה של לשים פוסט כל יומיים.
ויש מצב שלא.
יש מצב שאני לא אכתוב פה יותר כי אני אהיה עסוק בעבודה ולימודים, ויש מצב בזכות התגובות של כולם ובזכות זה שאני נהנה לכתוב שאני כן אמצא זמן. מה שבטוח, אם באמת בבדיקה ימצאו שיש לי שוב סרטן.... יהיה לי המון זמן פנוי.
אני נהנה לשוחח עם מי שקורא אותי באי סי קיו. בבקשה אל תבקשו ממני לכתוב פוסטים כל עוד אני לא יודע מה קורה איתי. זה רק ירחיק אותי ממלאכת הכתיבה.
אל תשלחו לי תגובות שמתחננות שאני לא אפסיק לכתוב, כי זה לא תלוי בכם. זה תלוי בי, ובמה שיקרה לי בחיים ובאיך שאני ארגיש. אני נהנה לכתוב, אני נהנה לקבל תגובות, אבל פשוט קורים יותר מידי דברים, ואני חייב לראות מה קורה איתי קודם כל.
בסופו של דבר, אני לא מחפש רחמים. רק סבלנות והבנה
סטימפי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
