במרחק יריקה מהחומות של העיר, אני מוצא את עצמי עושה טיול בלילה, לבדי. אפילו הירח הרגיש לבד בשמיים, אבל הוא עדיין האיר לי את הדרך. ולמרות שיחד איתו האירו לי את הדרך עוד מיליוני כוכבים, הלב שלי בכלל היה במקום אחר. הוא היה על כוכב מרוחק, מקיף אותו במסלולים עצובים. אפילו דרך יכולה להיות עצובה כך מסתבר.
אני אבוד בלעדייך. הדרך נעלמת לי בלעדייך.
ולמרות שכל האימפריה שלי בסופו של דבר תתמוגג, תיהפך לאבק דק ותקרוס אל הים, זה לא משנה לי. אני חושב רק עלייך.
ואני שומע את הלחישה העצובה של הרוח מהוואדיות. הרוח בוכה עליהם. גם הם מרגישים בודדים. אבל עם כל צעד כשהתקרבתי רק חשבתי עלייך.כל פסיעה – רק עלייך. ופתאום אני מקבל פרספקטיבה שונה על דברים. כל כוכב הוא בעצם גרגיר קטן של חול. הוא שארית של אוקיינוס עתיק שהיה פה פעם ועכשיו הוא התייבש, ונשארו פה רק כמה כוכבים, פה ושם. וכמה זמן אני עוד אאלץ לחכות בשבילך? עוד כמה זמן?
יש האומרים שיש עיר שחבויה שמה, בחולות המדבר, שאף אדם לא הצליח להגיע אליה ולחזור. אומרים שהיא כל מה שנשאר היום אחרי שהיה שמה מלך קדמון, והיום מה שנשאר מהאימפריה הזו זה העיר הזו, וגם היא הריסות בלבד, והרוח נושבת בה והנשרים שרים שמה את שיריהם. וגם הם מרגישים בודדים.
ולמעשה, זה תכליתו של כל דבר שיעשה האדם. כל דבר שנעשה לבסוף יקרוס, יטחן לאבק ויקרוס לתוך הים. אלו הם כל השאיפות שלנו בסופו של דבר בתור אנשים.
ואני יודע שאני ארגיש כמו אסיר בחיי אם את תתחתני עם מישהו אחר. ועם כל כלא כזה שבסופו של דבר נטחן לאבק האויבים שלי מהלכים חופשי.
זה לא משנה לי. אני חושב רק עלייך.
בכל חיי מעולם לא הרגשתי כל כך בודד כמו עכשיו. למרות שאני יודע שכל דבר שאני רואה עד האופק הוא שלי, זה לא אומר לי כלום. בכל ההיסטוריה של האנושות, מעולם לא היה ניצחון אחד אמיתי בלי אהבה. כל השאר היו רק הפסדים.
ולמרות שאת מחזיקה את המפתח להרס וחורבן של כל דבר שאי פעם היה לי, אני יודע עדיין שעם כל כלא כזה שמתפורר והופך לאבק, עוד אויב שלי מהלך לו חופשי.ואני יודע שהכל בסופו של דבר יתפורר. הכל יהפך לאבק בסוף ויקרוס אל הים. לא אכפת לי בכלל. אני הולך במרחק יריקה מהחומה של העיר. הולך לבד, וחושב עלייך. חושב רק עלייך.
במקור זה התחיל כאן.
סטימפי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
