כבר נמאס לי להיות במצב הזה. אני מרגיש שכבר שנים אני נמצא באותו הסרט. אני כבר יודע מה יהיה הסוף. אני יודע מי השחקנים, ואני יודע שהפס קול גרוע והעלילה צפויה ואני יודע שהפופקורן כבר קר ולא טעים, אבל הפחדים הילדותיים שלי הם אלו שמשאירים אותי פה.
ואם את באמת חייבת ללכת, אז אני חושב שהגיע הזמן שפשוט תעשי את זה, אחת ולתמיד. תצאי מהסרט שלי, ותעברי לסרט אחר. אבל את לא עושה את זה. למרות שאת הולכת, הנוכחות שלך תמיד נמצאת איתי, ולא משנה מה קורה את תמיד נמצאת בראש שלי, ולא עוזבת אותי לרגע.
וכשאת נמצאת בראש שלי, את פוצעת אותי בצורה יפה מאד. ואולי אלו פצעים נפשיים, אבל הם אמיתיים. ואולי זאת נכות נפשית, אבל זאת גם נכות, וגם הכאב הזה הוא אמיתי. כנראה שיש צלקות שכל הזמן שבעולם לא יכול לרפא.
כשאת בכית תמיד הייתי המקלט שלך. כשאת אמרת שאת מפחדת תמיד השתדלתי להיות המגן שלך. תמיד ידעת שיש לך לאן לברוח. אבל כשאני בכיתי לידך... אמרת לי שאת רוצה שאני אבכה לבד.
ולמרות כל זה.... את עדיין בראש שלי. ממשיכה להיות בסרט שלי.
פעם עוד הייתי צועד לידך. הייתי חלק מהסרט שלך. חלק מהחיים שלך. היום אני חלק מהסרט שאת השארת מאחור. אני אולי שחקן סוג ב' בסרט המשך גרוע. החלק היחידי ממך שנשאר נמצא בראש שלי, והפנים שלך פשוט הרחיקו את כל השפיות שהייתה בי.
אז ניסיתי להסביר לעצמי שאת איננה. ניסיתי וניסיתי. ולמרות זאת, את עדיין איתי. את עדיין משגעת אותי. אז אם את רוצה ללכת.... פשוט לכי. עיזבי אותי במנוחה.
החלטתי לעשות תחרות קטנה - מי שמזה את השיר ראשון - יקבל פרס - השם שלו יהיה ליד הלינק למילות השיר.
מי שחושב שהוא יודע על איזה שיר מדובר - שירשום בתגובות (ואני יודע מה אתם חושבים, זאת לא דרך מפגרת להשיג תגובות. זאת דרך מפגרת להפעיל את הקהל).
כמו בשאר השירים - ברגע שמישהו יזהה את השיר אני אתן לינק למילות השיר טיפה מעל לסוף הפוסט. ואם אף אחד לא יזהה את השיר עד לסוף השבוע אז זה אומר.... משהו. לא יודע אם זה משהו טוב, אבל משהו.
במקור זה התחיל כאן, וכל הכבוד לאסיה קוברסקי שזיהתה כל כך מהר שהייתי חייב למחוק את התשובה שלה מטעמי דת ומצפון.
סטימפי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
