תחרות הבלוג הגרוע ביותר

כל הזמן הזה חשבתי שהיא איתי, או לפחות היא נתנה לי את התחושה שהיא איתי. לא ציפיתי שזה יהיה באש או במים או אפילו סתם כשיהיה טיפה רע. אבל הנה, כשהתחיל רק טיפה לטפטף, היא תפסה מונית, אמרה לי שלום ולהתראות, ונסעה הביתה. ואני הלכתי את כל רחוב הירקון בגשם זלעפות.

באש ובמיים... במיים זה כבר לא יהיה. ובאש - אני מעדיף לא לנסות לשרוף אותה. זה לא יעשה לאף אחד שום דבר טוב.

היא צדקה. היא אמרה לי שאסור לי להיות תלוי בה יותר מידי. ובאמת לא הייתי. אמנם הייתי קצת מופתע, אבל לא תלוי. עובדה - אפילו שילמתי לה על המונית, אבל לפחות אני יודע עכשיו איפה אני עומד.

רק שלא תצפה ממני שאני אעמוד לצידה כשהיא תזדקק לי. אני כבר לא ממש רוצה לרדת לה יותר. כמה טיפות של גשם על הפן שלי וגם אני לא אהיה שמה.

סטימפי.