תחרות הבלוג הגרוע ביותר

עכשיו, כשאני מסתכל על היום הזה שעומד להיגמר, אני מבין שפגעתי בעצמי היום. קצת כאב לי. לפעמים אני מבין למה אני עושה דברים רק אחרי שאני עושה אותם. וכנראה שהסיבה שהכאבתי לעצמי היום הייתה רק בשביל לראות שאני עדיין מרגיש משהו. שאני עדיין מחובר בכלל למציאות.

כשנגמרים לך כל הרגשות, זה כמו דף עבודה שמורה בכיתה א' נותנת לך. אתה מחפש למטה, במחסן מילים, מה עוד נשאר לך, ולי במחסן רגשות נשאר רק הכאב. לא משנה מה השאלה, הכאב יהיה חייב להיות התשובה. לפעמים אני חושב שזה הרגש האמיתי היחידי שבנאדם יכול להרגיש.

המחטים היו יכולות להשאיר בי חורים. בהתחלה, בפעם הראשונה, הייתי מפחד מהן. כמו כל בנאדם רגיל – אף אחד לא אוהב שדוקרים אותו. היום כשאני רואה אחת זה כמו תגובה מותנית. אני מרגיש כבר את העקיצה עוד לפני שנוגעים בי. אבל זאת עקיצה מוכרת כבר. אני יכול להתמודד איתה... ובזמן שאני יושב שמה ומנסה להרוג את כל הזיכרונות שלי, ולהעיף אותם הצידה.... אני תמיד אזכור הכול. זאת הקללה של אנשים עם זיכרון טוב. בראיה לאחור – הייתי מעדיף לא לזכור שום דבר.

מה נהיה ממני? למה נהפכתי? כל החברים הכי טובים שלי, כל האנשים שהכרתי, וגם היא... כולם הולכים ממני בסופו של דבר...

אני מרגיש שאני מנוצל. אני יודע שהם מנצלים אותי, אבל רק אחרי שהם עושים את זה. את רוצה את כל מה שיש לי? את יכולה לקבל את זה. את כל הרכוש שלי שמסתכם בשני אפונים וחצי. אני מבטיח לאכזב אותך. אני מבטיח לאכזב את כולם. אני מבטיח שיכאב לכולם. וגם לי. ואולי תשימו לב לזה רק בראיה לאחור...

אחרי עשרים דקות אני מבקש מהאחות שתעשה לי טובה ותיתן לי חומר שיגרום לי לישון. על הראש שלי יש את הכתר שלי – שכמובן – עשוי מחרא, אני יושב על כס המלכות שלי שכתוב עליו באותיות קידוש לבנה "שקרן", ואני המלך של הממלכה שלי! ותוך כדי זה שהחומר הממסטל נכנס אלי לווריד אני יכול להיזכר בעוד זיכרונות. הראש שלי מרגיש כאילו הוא מלא במיליון מחשבות שבורות, ואני לא מסוגל לתקן אפילו לא אחת מהן.

ואני נרדם. ומתחת לכתם שמשאיר הזמן, כל הרגשות נעלמים. גם הכאב לא נשאר. את נהיית מישהי אחרת. מישהי שונה. אני פשוט נשארתי אותו הדבר. אבל איך אפשר לדעת את זה באותו הרגע? זה מסוג הדברים שאפשר לדעת רק אחרי שהם קורים...ואני עדיין כאן. לא הלכתי לשום מקום.

ולפני שאיבדתי את ההכרה לגמרי, הבנתי שמה שאני באמת רוצה לעשות, זה להתחיל את הכול מהתחלה. אם אפשר, אז מליון קילומטר מהמקום שבו אני נמצא עכשיו. אני אדאג לעצמי. אני אשמור על עצמי. או שלפחות אני אמצא דרך...