שוכב על המיטה.
לשכב זה נהדר. קשה ליפול מהמצב הזה, וזה משהו שלא עשיתי הרבה זמן. פשוט לשכב על המיטה, בחוץ שקט וחושך, ולשמוע מוזיקה ולחשוב, על מה שלא עולה לראש.
אחרי שיחה קצרה היום בבוקר עם אימא היא אמרה "אני אף פעם לא יודעת מה אתה חושב. מה עובר לך בראש? לא שאתה בנאדם מופרע או משוגע, אבל הייתי רוצה להיכנס לראש שלך לשעה שעתיים ולדעת מה עובר לך שמה".
אני דווקא ממש לא מרוצה מהדברים שעוברים לי בראש. תמיד יש שבעים מליון דברים שקורים שמה בבת אחת. בגלל זה לפעמים אני מתחיל משהו, ובאמצע אני פתאום משנה גישה ועושה את המשהו הזה לגמרי אחרת.
אימא שלי לעומת זאת חושבת עם קו מחשבה אחת בלבד. הלוואי עלי. הרבה פחות כאב ראש. הבעיה אצלה היא שברגע שהיא ננעלת על משהו, המחשבה שלה לא עוזבת את זה.
כל כמה זמן היא רואה מצרך מזון חדש ומחליטה "לצ'פר" את כל האוכל שהיא מכינה במצרך מזון הזה. בתיכון היא שמה בכל דבר סחוג. אפילו אם זה היה טוסט, או פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ (בחומץ).
אחרי שכל הבית היה מלא בפחיות שימורים בגלל המלחמה האחרונה, היא דחפה את כל הפחיות לארון, ולפני שבועיים היא גילתה שהתאריך תפוגה של השעועית האפויה עומד להגיע בקרוב. אז עכשיו היא שמה שעועית בכל חתיכת אוכל שהיא מכינה בבית.
ובנוסף כמובן היא גם אומרת לי שהיא רוצה להיכנס לי לראש.
מה באמת עובר לי בראש?
סתם...
כלום...
שוכב על המיטה וחושב...
חושב שהשעועית הזאת עושה לי ממש חם בבטן כבר מהצהריים. שאני לא מפסיק להפליץ את הנשמה שלי בערך כל שלוש שניות... כל נאד נשמע כמו אגזוז של אופנוע.
חושב שהייתי צריך לספר לנטאשה על המצב שאני נמצא בו, ולהסביר לה שיש לי גזים מטורפים ואז אולי לא היה אכפת לה. במקום זה ישבתי איתה כמה שעות וכל כך התאפקתי לא לשחרר שהרגשתי כאילו יש לי כדור טניס תקוע בתחת מרוב שעשיתי שריר. למזלי לא ברח שום נאד והשטח נשאר טהור.
חושב שהפוסט שרשמתי בצהריים בהחלט זוכה במקום ראשון בפוסט הכי גרוע שרשמתי עד היום.
חושב גם שהסנדוויץ' גבינה לבנה עם זיתים ושעועית שאימא הכינה לי היום בבוקר לא היה משהו...
חושב שהנה הגיע עוד נאד. תודה רבה לשעועית. כל נאד כזה מרים לי את האגן חמש סנטימטר באוויר מרוב הכוח.
חושב איך להסביר לאימא שזה לא הולך ככה. אני אמנם עצלן מידי בשביל להכין לעצמי אוכל, אבל זה לא הולך ככה. אם אני אגיד לה שאני לא אוהב את זה אז היא תיעלב, או יותר גרוע, תגיד לי שאני יכול להכין לעצמי את האוכל.... לא בא בחשבון. עדיף פשוט להפליץ ולעשות שרירים בטוסיק.
חושב על זה שצריך לעשות פסל של בן גוריון איפושהו, שבמקום שיער יהיה לו דשא של ראש דשא. וככה יצמח לנו פסל של בן גוריון עם שיער ירוק.
הכלבה שלי עכשיו הפליצה. זה לא מפתיע בכלל בהתחשב בעובדה שאימא שלי היא זאת שהאכילה אותה היום. היא בטח אכלה דוגלי עם שעועית.
חושב שאני לא יודע מי קנה לי את המצעים האלה למיטה, אבל הם איומים ונוראים. הם מנומרים, וכל פעם שאני מתעורר אני בטוח שאני בתוך קיבה של נמר או משהו כזה.
חשבתי שיש לי עוד נאד. זה הרגיש בדיוק אותו דבר כמו כל הנאדים שהיו לפניו. גדול, ומלא.
הנאדים האלה דורשים הרבה אנרגיה וכוח. וככה אני נאלץ "לעזור" לנאדים האלה להשתחרר עם לא מעט שרירי בטן (ואני חושב שזה סוג חדש על התעמלות) אבל בגלל שאני בין הסדינים והמזגן על מקסימום, אז כל נאד כזה מחמם אותי ואת השמיכה קצת לכמה דקות וזה אפילו כף.
לקח לי בערך שתי שניות להבין שהפעם זה לא נאד. זה גוש. אבל זה היה שתי שניות מאוחר מידי.
וככה אני הולך לאמבטיה בפיסוק קל והבעה של גועל על הפנים, עם ראש של צב בתוך התחתונים.
לך תסביר לאימא שלך מחר בבוקר כשהיא עושה כביסה למה התחתונים שלך מרוחות בחרא. היא בטח לעולם לא תבין מה עבר לי בראש כשעשיתי את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
