תחרות הבלוג הגרוע ביותר

אחת הבעיות בלהיות בן-אדם, היא שאתה נאלץ באיזשהו שלב לפגוש בני אדם אחרים. והבעיה בלפגוש בני אדם אחרים היא שחלק מבני האדם שתפגוש יכולים להיות בפוטנציה לא שפויים.

יש הרבה מאד סוגים של אי-שפיות. כל אחד היה רוצה להיות חבר של בנאדם לא שפוי שמחלק את הכסף שלו לכל מי שלידו, אבל אף אחד לא היה רוצה להיות חבר של בנאדם שחושב שהוא טרמיט ומתחיל לאכול לך את כל הרהיטים בבית כשהוא בא לביקור.

וכאן נאלצו אנשים גדולים וחכמים ממני לנסות ולפתח שיטה, שתצליח לזהות מיהו האדם השפוי, ומיהו הפסיכופט. שיטה שלא תטעה לעולם, ותוכל לקבוע בוודאות אם בנאדם מסוים הוא נורמאלי לחלוטין, או שאסור לתת לו להתקרב למסור חשמלי או לבצק שמרים.

הומצאו שלל שיטות שונות ומשונות. החל ממבחנים כמו T.A.T ועד למבחנים כמו רורשך. הבעיה עם המבחנים האלו היא שהרבה אנשים שהיו בלתי שפויים בעליל יצאו מהמבחנים האלה בסדר גמור, חשבו שהם תרנגולת והלכו להטיל ביצים בצד השני של הכביש, ואילו הרבה אנשים ששפויים בדעתם אובחנו כמטורפים ונאלצו להתאשפז בגהה או שלוותא.

כשהבעיה הייתה בשיאה, קם פרויד ואמר שלמעשה, האדם מטבעו הוא משוגע וחיית מין, ולכן צריך לאשפז את כל האנושות כולה.

בשנות השמונים אף הומצא ה"פייפ". מין מתקן שנראה כמו פייפ אמיתי עם רשת בקצה, שחולק כמתנה לאורחים בימי הולדת. צריך לנשוף לתוך הפייפ בכדי לגרום לכדור פלסטיק לרחף מעט מעל הפייפ מבלי להעיף אותו לקיבינימט. הרעיון מאחורי המתקן הזה היה לגרום לבנאדם להשתגע אחרי כמה דקות של משחק וככה לפחות ניתן לקבוע בוודאות שהבנאדם הזה מטורף וצריך לשמור לו מקום במוסד סגור.

אז, אחרי שהכול נראה אבוד, מישהו עלה על הפיתרון המושלם.

הפיתרון המושלם, כמו כל דבר טוב באנושות, התגלה בטעות, במטרה לנסות למצוא משהו אחר לגמרי.

ישבו אנשים במעבדות שטראוס וניסו לפתח מתחרה לביצת קינדר. משהו שהוא גם טעים, גם שוקולד, והתוספת שלהם הייתה שזה יהיה גם קצפת (עם ג'לטין).

הם החליטו לוותר על ההפתעה (כי מי בת'כלס קונה ביצת קינדר בשביל ההפתעה? כולם רוצים את השוקולד) ופשוט נשארו על שוקולד וקצפת. וככה נולד לו מבחן השפיות האמיתי, הכי מדויק שיש לאנושות.

המילקי.

המילקי מסתבר, הוא הצוהר האמיתי לנפש האדם. צפייה של דקה וחצי בבנאדם שאוכל מילקי יכולה לחשוף בפני הצופה את כל הבעיות הפסיכולוגיות שיש לנבדק בתוך שניות ספורות.

המערבב – מי שמערבב את המילקי שלו, למעשה, מעיד על עצמו שהוא פסיכופט. אין מה לעשות. עירבוב המילקי מעיד על נפש סוערת ומבולבלת. על אדם שלא יודע להחליט מה באמת הוא רוצה, וצורה שבה הוא הורס את המרקם של הקצפת והשוקולד מעידה על הצורה שבה הוא יהרוס כל מערכת יחסים שאליה הוא יקלע.

הלא מערבב – בנאדם שלא מערבב מעיד על עצמו שהוא מקבל את החיים כמו שהם. קודם קצפת, ואחרי זה שוקולד. מה שבא ברוך הבא. כניעה מוחלטת.

האימא – אותו בנאדם שלא ממש אכפת לו איך המילקי מגיע לשולחן. היא הולכת וקונה את המילקי בסופר, שמה אותו בשקית בשכיבה, וכל הדרך הביתה המילקי מתערבב ומגיע למקרר כשהוא גוש עיסה לא מזוהה בלתי ניתנת לאכילה.

לימים ניסתה שטראוס לשכלל את השיטה, לעשות מילקי בטעם וניל (שהיה הצלחה לא קטנה בציבור ההומואים והלסביות בארץ), מילקי עם חתיכות מקופלת כתוספת (ובגללו היו אין ספור הפגנות בכיכר רבין), ומיני מילקי בגביעים קטנים יותר (מילקי למתחילים). אבל שום דבר לא התעלה על העליונות הבלתי מעורערת של המילקי הקלאסי.