מעצבן אותי לחשוב על ראש שנה.
זה החג שבו תמיד מתגלים לי כל החברים הפחות טובים שלי.
במילים אחרות, כל אלו שנזכרים בי רק כשהם צריכים אותי.
ראש השנה, בשבילם, הוא המחיר שהם חייבים לשלם כל שנה בשביל שביום פקודה בשעת הש', הם יוכלו להתקשר אלי ולומר לי שהם צריכים טובה ממני, להסיע אותם לשדה תעופה, למצוא להם את הכלב שנאבד להם, או לתקן להם את המחשב.
זאת המצאה איומה של האנושות, להחליט ככה על יום אחד בשנה, שיהיה יום שלם שבו כל מה שאתה אמור לעשות זה לחשוב "עם מי אני לא דיברתי כל השנה, אבל אני חייב לצלצל אליו בשביל שלא יישכח אותי כי אני צריך ממנו טובות מידי פעם?"
פתאום אני מבין שהרבה אנשים נמצאים במצב שאם לא היה את ראש השנה, פשוט לא היו מתקשרים אלי.
אז השנה, החלטתי שאני שם קץ לצביעות. אין לי כוח לומר לאף אחד שנה טובה, וזה גם ככה לא אומר לי שום דבר, אז פשוט אני מפסיק עם ההרגל הזה ולא מתקשר לאף אחד.
החברים הקרובים שלי, למען האמת, לא צריכים לצלצל אלי פעם בשנה בשביל להזכיר לי שהם קיימים. הם מתקשרים אלי כל הזמן וצועקים עלי שאני לא רואה אותם מספיק.
ועכשיו אני מבין פחות או יותר למה המציאו את יום כיפור ישר אחרי ראש השנה.
בשביל שאחרי שנה שלא מדברים עם הבנאדם, ויוצרים איתו קשר רק בראש השנה... אני חושב שזה דורש התנצלות.
ובסוכות אמורים לבוא אחד אל השני,להתפייס,לאכול המון ובעיקרון לעשות כיף ולהיפרד מהעונה האחרונה שעוד איכשהו אפשר ללכת לים בלי לחטוף דלקת ריאות.
אז החג הזה החלטתי שאני שם קץ לצביעות האיומה הזאת. ואני כבר מודיע לכל מי שחושב שהוא חבר שלי, אבל איכשהו נזכר בי רק בראש השנה: את/ה לא חבר שלי. עדיף שלא תתקשר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
