לא
לא שכחתי את הפוסט הקודם.
והחלטתי שאני אעשה משהו מיוחד הפעם.
פוסט שיהיה איום ונורא, באמת, ואני מדבר ברצינות הפעם.
יש מצב טוב מאד שזה יהיה הפוסט הכי גרוע שלי עד כה. הוא בהחלט הולך להפוך אותי לזונה ספרותית.
אבל אני הולך לכתוב אותו בלי שום קשר. אני רציתי לעשות את זה כבר הרבה זמן, ואם המשמעות של להנות מהמשהו הזה היא להתדרדר לתואר זונה ספרותי, לו יהי.
מה גם שזה הפוסט היחידי בכל הבלוג הזה שעומד להיות מושקע (יעבור יותר מרבע שעה מהשניה שהרעיון יעלה לי לראש עד שאני אסיים לכתוב את הפוסט). ולצערכם (או שלא?) הוא הולך להיות...... רציני!
אני לא חושב שהוא הולך לזכות בהצלחה כבירה. אבל אני הולך להנות מאד לכתוב אותו.
ולבסוף, כרגיל, אני לא יכול שלא לערב את הקהל.... אז מי שיכול לנחש מה אני עומד לכתוב, עומד לזכות בביסקוויט של מטרנה במתנה.
ומי שינחש *אחרי* שאני אעלה את הפוסט הבא לאוויר מה עשיתי, יזכה אפילו ב*שני* בסקוויטים. (תאמינו או לא, זה הולך להיות לכם ממש לא קל. לפחות אני מקווה. ככה אני אצא קצת פחות זנותי).
אני מתחיל לכתוב ממש בשניה שאני מעלה את הפוסט הזה. אז תמדדו לי זמנים. אני מהמר על שלושה ימים לפחות.
סטימפי. (רציני, ולא אוהב את זה. אבל זה קורה לכולם)
טוב.... אולי אני אענה על השאלון השבועי קודם... אם הוא יהיה שווה משהו.