מי אני בכלל?

זה קצת עצוב שאתה כבר לא פה.

כבר שבועיים שאני חצי מתה,

מהלכת כמו זומבי בעולם.

קמה בבוקר ללא חדוות חיים,

קמה לאותה שגרה נוראית שהייתה קיימת

לפני שהכרתי אותך.

מצחצחת שיניים, מתלבשת, לוקחת את התיק

והולכת לעבודה.

חוזרת והולכת לישון.

אולי קצת טלוויזיה, סרטים, יציאות חברים וכאלה

אבל בעיקר נזכרת בך.

אז פגשתי אותך בערך לפני כחצי שנה,

והראת  לי שיש דבר שנקרא : אהבה טהורה.

אבל דברים לא מסתדרים בחיים כמו שאנחנו באמת רוצים,

יש גורמים אחרים שנכנסים למשוואה

ולך היו עודף של נעלמים שכאלו,

שלא יכלו לאפשר לנו להיות ביחד.

אתה יודע שאני ואתה יכולנו להיות שילוב מנצח,

זה ברור מאליו.

אבל מה אפשר לעשות שלפעמים יש דברים אחרים

שמנצחים.

אז רק רציתי לנצל את הבמה הזאת

ולהגיד תודה.

יש מילים שלא צריכות להיאמר.